בשנים האחרונות ידעה המערכת הבנקאית בישראל כמה וכמה משברים, ועם כולם התמודדה בהצלחה. אולם בשנה האחרונה פקד את העולם משבר פיננסי גלובלי שהביא לקריסתם של בנקים גדולים ברחבי העולם. המשבר העולמי פרץ בתחילת הרבעון הרביעי של 2008, אך השפיע על תוצאות השנה כולה
המשבר הפיננסי פרץ על רקע חוסר האיזון הגלובלי הקיים כבר מספר שנים. עיקרו הוא הגירעון העצום במאזן התשלומים האמריקאי שצפוי להגיע השנה לטריליון דולר. חוסר האיזון הגלובלי אפשר "לבועה פיננסית" לגדול למימדים כאלה שהמשבר היה בלתי נמנע. הכול החל כאשר הבנקים בארה"ב מצאו דרך (באמצעות "אגוח") למכור חלקים מתיקי האשראי שלהם לגופים פיננסיים אחרים ובכך להמשיך ולהגדיל את האשראי שלהם שהפך להיות אשראי ללווים "סאבפריים", כלומר לקוחות גרועים. למזלם, היו הבנקים הישראלים, ובמיוחד שני הגדולים, מעורבים בכל התהליך הזה בסכומים לא גדולים. ולפחות לא כאלה שיכולים לסכן את יציבותם. לכן, מצבה של המערכת הבנקאית בישראל, באופן כללי, טוב ביחס למערכות בנקאיות בארצות אחרות.
כפי שיוסבר בסקירה שלהלן, הפגיעה בבנקים הישראליים הייתה בעיקר ברווחים שירדו בשיעורים ניכרים, במיוחד בבנקים הגדולים. במקביל, נרשמה הרעה גדולה במדדי היעילות של הבנקים. אולם, וזוהי הנקודה החיובית שיש להבליטה, הנכסים הבנקאיים ובראשם האשראי, כמעט ולא נפגעו. יחס הלימות ההון עלה וחלק ממדדי הסיכון אפילו השתפרו.
הסקירה שלפנינו מתרכזת רק בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות המחזיקות מעל 90% מהנכסים הבנקאיים של כל המערכת. סקירה זו שמה את דגש בעיקר על יחסים ומדדים כלכליים ופחות על היחסים החשבונאים המקובלים. גם הניתוח הוא מנקודת ראות כלכלית ולא חשבונאית. אם כי, וחשוב להדגיש שכל הנתונים נלקחו מהדוחות הכספיים השנתיים שהתפרסמו לציבור. אמנם, הרביע האחרון של 2008 היה מאד חריג, אבל הניתוח הוא שנתי. זאת מאחר שיחסים רבים הם רק במונחים שנתיים ואינפורמציה חשובה אובדת בניתוח רבעוני. הסקירה והיחסים השונים מתייחסים, אם כן, לסכום או לממוצע של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות וכמעט שלא הייתה התייחסות לקבוצה בנקאית ספציפית.
הרווחיות
שנת 2008 מאופיינת בקריסה גדולה של רווחי הבנקים במערכת. בכל חמש הקבוצות הגדולות נמחק הרווח כמעט לחלוטין. בנק הפועלים הציג הפסד של קרוב למיליארד ש"ח ובנק לאומי הציג רווח נקי של פחות ממאה מיליון ש"ח. פגיעה קשה הייתה גם בבנקים הבינוניים שרווחיהם הצטמצמו בכ – 80% לעומת השנה הקודמת. בנק המזרחי היה היחיד שרווחיו ירדו "רק" בשליש.
מדד הרווחיות המקובל ביותר הוא התשואה להון עצמי ROE)) (שורה 2 בלוח 1), הבוחן את התשואה להון הבעלים. כצפוי, מדד זה, בממוצע, כמעט והתאפס בשנה שעברה וזאת לאחר שבשנתיים הקודמות לה הראה מדד זה תשואה של 16%-17%. אולם היחס הזה אינו בודק את רווחיות הבנק והוא גם מושפע מהכנסות חד פעמיות ופעולות חריגות אחרות. לכן נהוג לבדוק גם את היחס: " רווח מפעולות רגילות (לפני מס) להון עצמי" (שורה 5 בלוח 1). יחס זה אמור לא רק לנטרל את הפעולות החד פעמיות והחריגות, אלא גם לתת תמונה אמינה יותר על רווחיות הבנק כולו (יחס זה מקביל, פחות או יותר, לרווח התפעולי בחברה תעשייתית). כפי שאפשר לראות בלוח מס. 1, מדד זה ב -2008 כמעט והתאפס, בממוצע. במילים אחרות, הבנקים לא הרוויחו כמעט כלום מהפעולות הרגילות שלהם. עם זאת חובה לציין שהתמונה אצל הבנקים הבינוניים אינה כה גרועה. בבנק המזרחי היחס הזה הגיע לכמעט 17% וביתר שתי הקבוצות לכ – 6%. עם זאת, גם רמה זו היתה נמוכה בהרבה מזו שהושגה בשנת 2007.
לוח – 1 – מדדי ביצוע של המערכת הבנקאית – רווחיות
| 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 2004 | |
| 19,492 | 30,292 | 27,938 | 25,707 | 22,611 | 1. ערך מוסף – תוצר (מיליוני ש"ח) |
| 0.35% | 15.98% | 17.53% | 13.98% | 11.96% | 2. תשואה להון עצמי, ROE, (ממוצע) |
| 0.02% | 0.96% | 0.99% | 0.76% | 0.64% | 3. תשואה לנכסים, ROA, (ממוצע) |
| 1.33% | 2.31% | 2.20% | 2.11% | 1.91% | 4. רווח מימוני לנכסים |
| 0.27% | 20.60% | 18.09% | 19.91% | 18.11% | 5. רווח מפעולות רגילות לפני מס להון עצמי (ממוצע) |
| 2.63% | 2.20% | 1.85% | 2.08% | 1.91% | 6. פער הריבית (ללא השפעת נגזרים) |
| 1.34% | 1.43% | 1.52% | 1.51% | 1.53% | 7. פער הריבית (כולל השפעת נגזרים) |
| 416.6 | 684.1 | 665.2 | 642.2 | 592.4 | 8. פריון העבודה – ערך מוסף למשרת עובד (אלפי ש"ח) |
| 75.5% | 47.9% | 53.4% | 50.1% | 50.5% | 9. עלות עבודה ליחידת תפוקה |
| 48.7% | 33.5% | 32.5% | 32.9% | 34.8% | 10. עמלות תפעוליות לסך הכנסות |
כדי לבחון את רווחיות הבנק כולו נהוג בעולם גם להסתכל על היחס: "תשואה לנכסים" (שורה 3 בלוח 1) המראה את התשואה שהבנק הפיק מכל נכסיו. גם כאן התמונה הייתה דומה מאד לזו שהתקבלה במדדים הקודמים. בשנת 2008, רווחיות הבנקים התאפסה כמעט וזאת לאחר שנתיים שיחס זה עמד על כ – 1% .
כידוע, הרווח הינו תוצאה של מכפלת "הכמות" – הפעילות הכלכלית של הבנק עם "המחיר" – דהיינו פער הריבית בין השימושים למקורות. פער הריבית (שורה 6 בלוח 1) עלה מאד בין השנים 2007 ל – 2008, מ – 2.20% ל – 2.63% בממוצע, אבל כאשר כוללים את הנגזרים (שורה 7 בלוח 1) מתברר שפער הריבית דווקא הצטמצם בין השנים הללו. ומכאן, שתרומת הנגזרים ב – 2008 הייתה שלילית. כפי שניתן לראות בלוח בכל אחת מחמש השנים תרומת הנגזרים הייתה שלילית. אין פירושו של דבר שהנגזרים גרמו להפסד. התשואה עליהם הייתה נמוכה מזו שעל הנכסים נושאי הריבית ולכן פער הריבית הממוצע ירד. אולם בשנת 2008 היה הפסד כספי מהפעולה בנגזרים, בניגוד לשנים קודמות, ולכן פער הריבית הצטמצם בשיעור כה גבוה. ההפסד מהנגזרים ב – 2008 היה בכל הקבוצות הבנקאיות ולא רק בבנקים הגדולים.
הפעילות הכלכלית של הבנקים, המתבטאת ב"ערך המוסף" (שורה 1 בלוח 1) השווה להכנסה של גורמי הייצור (מוגדר כרווח מפעולות רגילות לפני מס בתוספת הוצאות שכר ונלוות, פחת והפחתות, ואחזקת מבנים) הצטמצמה בשנה שעברה לעומת 2007 בכ – 35% וצמצום הפעילות אף היה אולי הגורם העיקרי לקיטון ברווח. הירידה הגדולה בערך המוסף התרחשה דווקא על רקע של גידול בסך הנכסים בשיעור של כ- 5% ב – 2008 לעומת 2007 , והתרחבות האשראי לציבור בשיעור מרשים של יותר מ – 10% באותה תקופה. אולם, בהרכב הנכסים חל שינוי לרעה. חלקם של הנכסים נושאי הריבית מתוך סך הנכסים ב – 2008 עמד על פחות מ – 60% בממוצע, ונתון זה נמוך ב – 6% בהשוואה לשנה הקודמת. ומכאן שהתשואה מיתר הנכסים (40%) הייתה שלילית ב – 2008. נכסים אלה, מן הסתם, היו ברובם השקעות בשוק ההון. עובדה זו מבליטה את התלות הרבה שיש לבנקים בישראל בשוקי ההון בארץ ובחו"ל והסיכון הגבוה הטמון בתלות זו. הניתוח הזה מתייחס ברובו לשני הבנקים הגדולים שמשקלם במערכת הוא מכריע. אולם, גם בקבוצות הבנקים הבינוניים התלות בשוקי ההון גדולה, אך בשיעורים נמוכים יותר.
גורם נוסף לירידה ברווח וברווחיות היה ההכנסות התפעוליות. סעיף זה התכווץ בשנת 2008 בכ – 14.5% בממוצע לעומת 2007. גם כאן, עיקר הירידה נרשמה בשני הבנקים הגדולים. ההכנסות התפעוליות כוללות את העמלות התפעוליות, הרווחים מהשקעה במניות והכנסה מעמלות הפצה, כרטיסי אשראי ועוד. על אף הרפורמה בעמלות שהחלה בחודש יולי 2008 שעיקרה היה הקטנת מספר העמלות והנהגת תעריף אחיד, גדלו ההכנסות מהסעיף הזה בכ – 3% . בגלל "רפורמת בכר" שבעקבותיה נאלצו הבנקים למכור את החברות העוסקות בשוק ההון, קטנו העמלות מגופים אלה, ומאז מסתפקים הבנקים בעמלות הפצה בלבד. אך המרכיב שירד הכי הרבה היה הרווחים מהשקעות במניות. התוצאה הזו מבליטה אף היא את התלות הרבה שיש לרווחי הבנקים בפעילות בשוק ההון.
למרות הירידה החדה בהכנסות, לא הצליחו הקבוצות הבנקאיות לצמצם במקביל את הוצאותיהן. על אף תכניות הפרישה מרצון של עובדים שהונהגו בשנים האחרונות, גדלה מצבת העובדים הכוללת של המערכת הבנקאית בכ – 5.5%. והסתכמה ב – 46,800 משרות בממוצע, בשנת 2008. עיקר הגידול נרשם בקבוצות הבנקים הבינוניים כאשר בלאומי, ירדה המצבה ב – 4.7% לעומת 2007 ובבנק הפועלים היא נותרה ללא שינוי. השכר הכולל עלה בממוצע רק בכ – 1.5% ב – 2008 לעומת 2007, ובשני הבנקים הגדולים נרשמה אף ירידה מתונה. כתוצאה מהירידה החדה בהכנסות ובפעילות הבנקאית, נרשמה ירידה חדה בפריון העבודה (שורה 8 בלוח 1), כ – 40% בין השנים 2007 ו – 2008 ובמקביל זינקה עלות העבודה ליחידת תפוקה (שורה 9 בלוח 1) והגיעה בשנה שעברה ליותר מ – 75% לעומת 47.9% בשנה קודמת.
הנתון בלוח מס. 1 המתייחס לעמלות, עלול להציג תמונה לא מדויקת. ההכנסה מעמלות תפעוליות בלבד עלתה בשנת 2008 ב כ- 3% לעומת 2007. אולם בגלל שסך ההכנסות של הבנקים כולל הכנסות מימוניות, התכווצו, עלה חלקן של העמלות בהכנסות (שורה 10 בלוח 1) לכמעט 49%. יש לזכור שההכנסה מעמלות תפעוליות תלויה בעיקר במספר הפעולות שביצעו הלקוחות ולא בסכום הפעולה. לפיכך, הפסדים לבנקים מגדילים בהכרח את חלקן של העמלות התפעוליות.
היעילות התפעולית
המושג יעילות תפעולית, מתייחס ליכולת לייצר תפוקה נתונה בעלויות תפעוליות נמוכות יותר, ולחילופין, לאפשרות להגדיל את התפוקה מבלי להגדיל את העלויות התפעוליות. כך שאם הבנק מצליח להקטין את ההוצאות ללא הקטנה במקביל בתפוקה , אפשר לומר שהבנק התיעל. בשנה שעברה ירדו ההכנסות בשיעור חד וחריג ולכן צפוי היה שהבנקים לא יוכלו להקטין במקביל את כל ההוצאות. ואכן, כמעט כל מדדי היעילות הצביעו בשנת 2008 על הרעה ניכרת, וזאת על רקע מגמה של שיפור במדדי היעילות שנמשכה יותר מחמש שנים.
"יחס היעילות"[1] (שורה 1 בלוח 2 ) המבוטא באחוזים, מראה למעשה בכמה אגורות עולה ל"ייצר" שקל אחד של הכנסות, ולכן ככל שיחס זה קטן יותר, הבנק נחשב ליעיל יותר. מדד זה מקביל בערך לרווחיות התפעולית בדו"ח כספי של חברה תעשייתית. בשנת 2008 הוא עלה באופן חריג בהשוואה לכל השנים האחרונות. למעשה, יחס של 99% כפי שהתקבל בשנת 2008, פירושו שההוצאות התפעוליות שוות לסך כל ההכנסות של הבנק, ועל כן הרווח התאפס. מכיוון שההרעה במדד זה נבעה בעיקר מהפגיעה בהכנסות, יחס זה הורע אצל שתי קבוצות הבנקים הגדולים ופחות בבנקים הבינוניים.
חוסר היכולת להקטין את ההוצאות בהתאם לירידה בהכנסות בא לביטוי במדד: "יחס הכיסוי" (שורה 2 בלוח 2) המראה עד כמה מכסות ההכנסות התפעוליות את ההוצאות התפעוליות. ככל שיחס זה נמוך יותר, פירושו שההכנסות המימוניות צריכות לכסות יותר הוצאות תפעוליות ונשאר פחות רווח. כפי שאפשר להווכח מלוח מס. 2 , יחס זה היה נמוך בשנה שעברה באופן ניכר בהשוואה ליחס הזה בשנת 2007, ובהשוואה לשנים קודמות.
לוח – 2 – מדדי יעילות תפעולית של המערכת הבנקאית
| 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 2004 | |
| 99.4% | 67.7% | 72.3% | 69.7% | 70.8% | 1. יחס היעילות – הוצאות תפעוליות לסך ההכנסות |
| 49.7% | 60.5% | 57.6% | 60.6% | 61.9% | 2. יחס הכיסוי – הכנסות תפעוליות להוצאות תפעוליות |
| 1.29 | 0.80 | 0.86 | 0.83 | 0.84 | 3. הוצאות ממוצעות (הוצאות תפעוליות לערך מוסף) |
| 2.5% | 2.5% | 2.6% | 2.5% | 2.3% | 4. הוצאות תפעוליות לסך הנכסים |
| 2.4%- | 20.4% | 15.7% | 19.1% | 18.3% | 5. רווח נקי מפעולות רגילות לסך הכנסות |
ההוצאות הממוצעות (שורה 3 בלוח 2, הוצאות תפעוליות ביחס לערך המוסף – תפוקה בנקאית), חשובות כאשר רוצים לבחון באיזו מידה יכולים הבנקים להמשיך ולהתיעל. על פי התיאוריה הכלכלית מגיע תמיד הרגע שבו מתחילת ההוצאות הממוצעות לגדול כי הבנק נכנס לאיזור שבו אי אפשר יותר לנצל יתרונות לגודל. בגלל העליה החריגה בהוצאות הממוצעות קשה מאד להוציא מסקנות לטווח ארוך. מהנתונים האחרים אפשר לראות שעליה זו הייתה תוצאה בעיקר של ירידה חדה בערך המוסף ורק בחלקה, היא נבעה מגידול בהוצאות התפעוליות.
המדד היחיד שמראה יציבות כבר ארבע שנים רצופות, כולל השנה האחרונה, הוא היחס: הוצאות תפעוליות לסך הנכסים (שורה 4 בלוח 2). מדד זה מראה כמה "עולה" לנהל ולתפעל את הנכסים של הבנק. כאמור יחס זה היה יציב בשנתיים האחרונות. אולם, כל שאר המדדים מצביעים על הרעה ניכרת ב-2008.
הסיכונים
באופן מפתיע ובמיוחד בשנה שבה פרץ המשבר הפיננסי הגלובלי שהעצים והעמיק את המשבר הכלכלי שאפיין את כלכלות המערב, רוב מדדי הסיכון של המערכת הבנקאית בישראל הצביעו, דווקא, על יציבות ולעיתים אף על שיפור מסוים. באופן כללי, נמשך השיפור במדדי הסיכון כבר כמה שנים ומגמה זו כמעט ולא השתנתה למרות המשבר הכלכלי שפקד את המשק הישראלי.
"יחס הלימות ההון" (שורה 1 בלוח 3) הפך להיות המדד המקובל ביותר בשנים האחרונות למדידת יציבותה של המערכת הבנקאית ואיתנותה הפיננסית. המונה של יחס זה נקרא "הון הסיכון" והוא כולל את הון המניות שהוא המרכיב הראשי של "ההון הראשוני", וכן את שטרי ההון הנדחים וההפרשה הכללית המרכיבים העיקריים של "ההון המשני" וה"הון השלישוני". המכנה מורכב מהנכסים המאזניים והחוץ מאזניים של הבנק המשוקללים לפי רמת הסיכון שלהם ולכן הם נקראים: "נכסי סיכון". ככל שיחס זה גבוה יותר הבנק נחשב כיציב ואיתן יותר. בשנת 2008 עלה במקצת יחס זה בממוצע לכל המערכת, בהשוואה ל – 2007 , ועליה זו שיקפה שיפור יחסי גדול בבנק הפועלים ובבנק הבינלאומי ויציבות בבנק לאומי ובבנק המזרחי. דיסקונט היה הבנק היחיד שבו נרשמה ירידה בהלימות ההון ב – 2008. יש לזכור שבנק ישראל מתכוון להתחיל ליישם את עקרונות המסמך "באזל 2" בסוף השנה הנוכחית ואחד הנושאים הוא הדרישה מהבנקים ליחס מזערי של הלימות ההון בשיעור של 12%. ואמנם, רוב הקבוצות הבנקאיות אינן רחוקות מיעד זה. במקביל, החליטה הממשלה לתת לבנקים ערבויות מדינה בסך 12 מיליארד ש"ח על מנת לעודדם להנפיק שטרי הון נדחים כדי להגדיל את יחס הלימות ההון. אם כי מטרת התכנית הכלכלית היא להגדיל את האשראי לסקטור העסקי ולאו דווקא לשם הגדלת הלימות ההון.
לוח מס' 3 – מדדי סיכון במערכת הבנקאית
| 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 2004 | |
| 11.2% | 11.0% | 10.8% | 10.7% | 10.7% | 1. יחס הלימות ההון |
| 7.52% | 7.68% | 7.35% | 7.10% | 7.26% | 2. הון ראשוני לנכסי סיכון (Tier 1) |
| 81.7% | 83.0% | 79.4% | 79.4% | 78.6% | 3. נכסי הסיכון לסך הנכסים |
| 8.1% | 6.9% | 9.5% | 10.5% | 12.0% | 4. סך האשראי הבעייתי לסך האשראי לציבור |
| 18.0% | 21.2% | 20.6% | 21.6% | 21.6% | 5. האשראי שאינו נושא הכנסה לסך האשראי הבעייתי |
| 0.72% | 0.44% | 0.52% | 0.69% | 0.89% | 6. הפרשה לחובות מסופקים מתוך האשראי לציבור |
| 0.34%- | 1.28% | 1.51 | 1.35 | 1.05 | 7.RAROC – התשואה להון מותאמת לסיכון |
מדד שני המצביע על מדידת איתנותו של הבנקים הוא יחס "ההון הראשוני לנכסי סיכון" (שורה 2 בלוח 3, Tier 1). יחס הלימות ההון הכללי קשור ותלוי ביחס ההון הראשוני. על פי כללי "באזל 2" לא ניתן להגדיל את יחס הלימות ההון, מעבר לשיעור מסוים, ללא הגדלה מקבילה של יחס ההון הראשוני. לכן שואפים הרגולאטורים בארצות השונות להגדיל את היחס הזה שהוא, כאמור, התנאי החשוב ביותר להגדלת הלימות ההון. בלוח מס. 3 אפשר לראות שבשנה שעברה ירד יחס זה בממוצע לעומת 2007 אך רק בשיעור מזערי. למרות ירידה זו עדיין היה יחס ההון הראשוני גבוה יותר מאשר ב – 2006 וגם מהיחס בשנים שקדמו לה. בבנק דיסקונט נרשמה ירידה גדולה ביחס זה (8.7%) ש"סחבה" את הממוצע הכללי כלפי מטה.
מדד משלים לנושא "הלימות ההון" הוא היחס שבין סך "נכסי הסיכון" לבין סך הנכסים המאזניים (שורה 3 בלוח 3). ככל שהוא גבוה יותר הוא מצביע על כך שחלקם של הנכסים המסוכנים בסך הנכסים גדול יותר. בשנת 2008 חל שיפור לעומת 2007 והוא ירד מעט. אך בהשוואה לשנים שקדמו ל2007 השיעור עדיין גבוה יותר. עם זאת אפשר להסיק שרמת הסיכון של הבנקים בישראל לא נפגעה בעקבות המשבר העולמי. עובדה זו מקבלת משנה חשיבות כאשר משווים זאת לבנקים בארצות המערב שרבים מהם סובלים מנכסים "מורעלים" במאזניהם. נכסים אלה, שבעיקרם הלוואות לציבור, הם בעלי סיכון גבוה ויש ספק רב שהבנקים בחו"ל יראו הכנסה כלשהי מהם.
חיזוק למסקנה שסיכון הבנקים בישראל כמעט ולא נפגע מהמשבר העולמי אפשר לראות במדדים המתייחסים לאיכות האשראי בישראל. חלקו של האשראי הבעייתי (שורה 4 בלוח 3), כזה שיש ספק כלשהו אם הלקוחות יעמדו בהתחייבויות שלהם, אמנם, עלה במקצת ב – 2008 לעומת 2007. אבל עליה זו אינה גדולה ועדיין חלקו של האשראי הבעייתי נמוך בהרבה מהשנים הקודמות שאופיינו בצמיחה כלכלית ורווחיות גבוהה.
הרכב האשראי הבעייתי אפילו השתפר ב – 2008 לעומת 2007 והיה גם טוב יותר זה חמש שנים לפחות. האשראי הבעייתי מחולק, בדרך כלל, לכמה דרגות חומרה שהגבוהה ביותר היא: "אשראי שאינו נושא הכנסה" (בשורה 5 בלוח 3 מוצג אשראי זה ביחס לכלל האשראי הבעייתי). זוהי הדרגה שבה קיימת כבר וודאות ולא רק ספק שהלקוח אינו עומד בהתחייבויות שלו. בשלב זה הלקוח נכנס למצב של חדלות פירעון ומכאן קצרה הדרך לכינוס נכסים, הסדר נושים, פשיטת רגל וכו'. לכן, ככל שחלקו של אשראי זה מתוך כל האשראי הבעייתי גבוה יותר, איכותו של האשראי הבעייתי גרועה יותר.
ההפרשה השוטפת לחובות מסופקים ביחס לאשראי לציבור (שורה 6 בלוח 3) גדלה ב – 2008 בשיעור ניכר לעומת 2007 והגיעה לרמה של 0.72% . אולם רמה זו דומה לרמה שהושגה ב – 2005 ונמוכה מזו של 2004. חשוב להעיר שהפרשה שוטפת הינה "זרם" והאשראי הינו "מלאי". ולכן מדד המתייחס ליתרת ההפרשה (הרשומה במאזן) , מבטא טוב יותר את המצב. ואכן, יתרת ההפרשה לחובות מסופקים מתוך האשראי לציבור ב – 2008, ירדה לעומת 2007 אם כי בשיעור מזערי של 1%. תוצאה זו מאששת את המסקנה הקודמת בדבר יציבות בסיכון האשראי ובמערכת הבנקאית.
על מנת לשלב את הרווחיות והסיכון יחדיו משתמשים במדד RAROC(שורה 7 בלוח 3) שהפך בשנים האחרונות מקובל מאד בחישוב רווח של בנק מסחרי (מדד זה הוא למעשה שם כללי למדדי רווחיות המתחשבים בסיכון ויש לו מספר הגדרות שונות). מדד RAROC המופיע כאן חושב בדרך דומה לזו שבנק ישראל נוהג לחשב. מדד זה מקביל, פחות או יותר, למדד "Sharpe" הידוע. במונה מחושבת התשואה העודפת (מעל תשואה חסרת סיכון) ובמכנה רשומה סטיית התקן המרבית של התשואה להון, בהסתברות של 99%. יחס זה מבטא את הפיצוי במונחי תשואה עודפת עבור יחידת סיכון של השקעה בהון הבנק שכן, ההנחה היא שסטיית התקן של התשואה להון מגלמת את כל הסיכונים של הבנק. ככל שיחס זה גבוה יותר הפיצוי במונחי סיכון גבוה יותר. הערך השלילי שנרשם ב – 2008 מבטא את התשואה להון האפסית כמעט שהגיעה אליה המערכת בשנה שחלפה. לכן, אין למדד זה, על אף חשיבותו, משמעות רבה בשנה כמו שנת 2008.
סיכום
בשנה האחרונה 2008, סבלה המערכת הבנקאית בישראל מירידה חדה מאד ברווחים. התשואה להון התאפסה וכך גם שאר מדדי הרווחיות. הגורם העיקרי לירידה זו היה המשבר שעבר על שוקי ההון בארץ ובחו"ל. נכסי הבנק שהושקעו בשווקים אלה הביאו להפסדים כבדים שקיזזו את כל ההכנסות מריבית ומעמלות. הפגיעה ברווחיות הבנקים לא הייתה שווה אצל כל הקבוצות הבנקאיות. אמנם, כולן הציגו ירידה חדה ברווחים, אבל הפגיעה הקשה נרשמה במיוחד אצל שתי הקבוצות הגדולות, ואילו בשלוש הקבוצות של הבנקים הבינוניים, הפגיעה ברווחיות הייתה מתונה יותר. התמונה הכוללת הייתה שלילית בגלל המשקל הרב במערכת שיש לשני הבנקים הגדולים.
מדדי היעילות הצביעו אף הם על הרעה ניכרת בשנת 2008 לעומת 2007. הירידה הניכרת בהכנסות מצד אחד ואי היכולת להתאים את ההוצאות למצב החדש, הביאו לכך שהיעילות התפעולית הצטמצמה מאד. על כך הצביעו כל מדדי היעילות. אולם העובדה שמספר המשרות גדל ב – 2008 לעומת 2007 וגם השכר הכולל עלה, מצביעה על כך שלמרות הירידה בפעילות, יתכן ולא נעשה ניסיון לצמצם את ההוצאות התפעוליות.
המשבר הפיננסי העולמי הבליט את התהליך שבו בנקים רבים בחו"ל המירו את האשראי הטוב שלהם בהלוואות מסוכנות (הלוואות "סאבפריים") ובנכסים "מורעלים". אולם מסתבר שהמערכת בישראל לא נהתה אחר התהליכים הגלובליים, ויחס הלימות ההון בכל הבנקים, למעט אחד, לא הורע. במקביל גם ירד חלקם היחסי של "נכסי הסיכון" מסך הנכסים. אמנם סיכון האשראי נפגע מעט, אבל בהשוואה לשנים קודמות, הפגיעה הייתה מועטה ובוודאי שלא סיכנה את מצבה של אף אחת מהקבוצות הבנקאיות.
המשבר הפיננסי והמיתון הכלכלי עדיין בעיצומם וקשה לחזות מתי תתהפך המגמה ותתחיל ההתאוששות. אולם ברור שבשלב כלשהו בעתיד אכן תשתנה המגמה. אז תשוב המערכת הבנקאית בישראל להרוויח ולהתייעל. ויתכן שהיא תהיה גם בריאה ויציבה יותר לאחר היציאה מהמשבר מאשר לפניו.
הערות
[1] בעולם נהוגות מספר הגדרות ליחס זה.