יו"ר בנק דיסקונט, ד"ר יוסי בכר, מדבר בראיון ל"בנקאות" על תמונת המצב במשק. לצד הערכה להתנהלות הפיסקאלית ולהמשך הצמיחה, הוא שולל העלאת מיסים, אינו חושב שקיימת בועה בשוק הדיור אבל נזהר מתחזיות. ועדת בכר? "האפשרות שניתנה לחברות הביטוח לרכוש את מנהלי ההסדרים הפנסיוניים מנוגדת להמלצות הוועדה ומונעת מהשכירים לקבל ייעוץ אובייקטיבי". ובנק דיסקונט? "בתקופה הקרובה נצא עם תוכנית אסטרטגית, יש לשוק למה לחכות"
ד"ר יוסי בכר, שמכהן מתחילת 2010 בתפקיד יו"ר הדירקטוריון של בנק דיסקונט, נמצא בעשורים האחרונים בכמה מהצמתים החשובים שמשפיעים על המשק הישראלי – כשותף מנהל בפירמת רואי חשבון מובילה, כמנכ"ל משרד האוצר שהוביל רפורמה בשוק ההון שנושאת את שמו, בראשות בנק דיסקונט, וגם בקריירה אקדמית בישראל ובארה"ב.
בראיון ל"בנקאות" אומר בכר, כי אחת הבעיות שמונעות התקדמות בתהליכי קבלת ההחלטות בתחומים רבים, כולל התמודדות עם העלייה החדה במחירי הדירות, היא הרצון להגיע לפתרונות מושלמים. "אני תמיד יוצא מתוך הנחה, שגם אלה שיושבים בירושלים מבינים בדיוק כמונו. הבעיה המרכזית היא חוסר היכולת להעביר צעדים שגם אם אינם מושלמים, הם נותנים מענה לבעיה, לפחות באופן חלקי".
איך אתה רואה את תמונת המצב במשק?
"תמונת המאקרו היא חיובית. אני לא נכנס לסדרי העדיפיות של הממשלה, שהם נושא שניתן להתווכח עליו, אבל בהחלט ניתן לומר שמנוהלת מדיניות פיסקאלית מאוד אחראית. אנחנו גם מתמודדים בצורה טובה עם החולשה שקיימת בשוקי היצוא בחלק המערבי של הגלובוס, ולאט לאט מסיטים את יעדי היצוא מזרחה. המשק הישראלי צומח בקצב של כ-3% בשנה, כאשר כל המשקים המפותחים בעולם נמצאו בשנים האחרונות סביב צמיחה אפסית ולעיתים שלילית".
מהם הסיכונים העיקריים שאתה רואה?
"ההתנהלות הפיסקאלית האחראית במשק כבר התקבלה כנורמה, ולכן אנחנו לא ניצבים בפני סיכונים מאקרו-כלכליים מיידיים. אבל אני בהחלט רואה אתגרים במישור החברתי. אתגרים אלה נובעים מאילוצים וסדרי עדיפויות שקובעת הממשלה, ובמקרים מסוימים הם נובעים גם מהאיטיות בתהליכי הביצוע של הממשלה.
"גורם נוסף שיש לו השפעת מאקרו על המשק הוא המדיניות המוניטרית ושער החליפין של השקל. אם הציפיות יממשו את עצמן ושער החליפין יירד באופן משמעותי, יהיו תעשיות שיסבלו מכך, בעיקר התעשיות המסורתיות. ענף הטכנולוגיה העילית יסבול פחות, כיוון שהמרווחים שם הרבה יותר גדולים".
יש מה לעשות בתחום שער החליפין?
"אני מאלה שלא מאמינים שהתערבות בשווקים יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן. אני לא רואה את עצמי כמומחה בתחום המוניטרי, אבל להערכתי השינויים בשער החליפין משקפים שיווי משקל המונע מכוחות השוק ולא נגרמו כתוצאה ממעורבות ספקולנטים. לאורך זמן, מדיניות של התערבות איננה בת-קיימא".
אם מכניסים למשוואה את התקבולים שיגיעו בעתיד מתחום הגז, זה לא תומך בשינוי המגמה.
"נכון, וזו שאלה גדולה מאוד שלמזלי אני לא נדרש לה. אין ספק שתהיה לכך השפעה מאוד גדולה על המשק. התחזקות השקל היא אכן בעיה שצריך יהיה להתמודד איתה, אבל הפתרון הוא לא באמצעות התערבות במסחר במט"ח לאורך זמן".
נשמעות גם טענות שהממשלה תידרש להגדיל את ההכנסות באמצעות הטלת מיסוי.
"אני חושב שמדיניות המיסוי של בעלי ההכנסות הגבוהות היא סבירה. אין לי התנגדות עקרונית להצעות שמועלות מדי פעם להגדיל את נטל המס על האוכלוסייה המבוססת, אבל יש להן יותר ערך סמלי ודקלרטיבי מאשר ערך ממשי בהגדלת ההכנסות. בסך הכל נטל המס על הציבור הוא סביר, ולא הייתי מעלה מיסים, ובוודאי שלא מיסים עקיפים".
קיימת תחושה שקשה יותר לנתק את ההתפחויות במשק מהסביבה הגיאו-פוליטית. מה דעתך?
"אם אתה שואל האם בסביבה הגיאו-פוליטית שלנו, כולל ההתפתחויות בסוריה, לבנון, מצרים וכו', עדיין אפשר לקיים כלכלה חזקה בישראל – התשובה שלי היא כן. לאורך השנים למדתי שאנחנו מצליחים לקיים חיים משגשגים ונורמליים, והדבר בא לידי ביטוי לא רק בתחום הכלכלי. לדוגמה, כשאני מספר לחברים מחו"ל שהילדים שלנו יוצאים בלילה וחוזרים לפנות בוקר, הם שואלים אותי איך זה יכול להיות. למדנו לחיות במצב הזה. אני לא שמח שזה המצב, אבל זה חלק מהוויית החיים שלנו. בהנחה שלא תהיה מלחמת גוג ומגוג, אני לא מודאג מכך שהמצב הגיאו-פוליטי ישפיע על המצב הכלכלי".
איך אתה רואה את שוק הנדל"ן, אחרי כל הניסיונות להוריד את מחירי הדירות?
"לפני כשלוש שנים אמרתי בכנס, שאם אתה הולך לרופא עם בעיה בלסת והוא נותן לך זריקה בברך, ברור שזה לא יעזור. מנסים לפתור את הבעיה בצד הביקוש, אבל הבעיה היא בצד ההיצע. בצד הביקוש, אפשר להטיל מגבלות רגולטוריות והמהלכים שבוצעו אמנם גרמו לכך שיקר יותר להשקיע בדירות, אבל בסופו של דבר אנחנו בסביבה של ריבית אפסית, ולא צריך להיות בוגר כלכלה כדי להבין שאם אפשר לממן רכישת דירה בריבית של 1.5% ולקבל על ההשקעה 4% נטו ממס – ברור שיהיו ביקושים. לעומת זאת, צד ההיצע לא מטופל כמו שצריך".
וכמי שישב פעם בצומת קבלת ההחלטות בירושלים.
"אני תמיד יוצא מתוך הנחה, שגם אלה שיושבים בירושלים מבינים את זה בדיוק כמונו. הבעיה המרכזית היא חוסר היכולת להעביר צעדים שגם אם אינם מושלמים, הם נותנים מענה לבעיה, לפחות באופן חלקי. התוצאה נכון לעכשיו היא שלא נותנים פתרונות להגדלת ההיצע, ובטווח הארוך לא יהיה פתרון לבעית מחירי הדיור בלי טיפול בצד ההיצע. המדינה מחזיקה למעלה מ-90% מהקרקעות, והיא חייבת לשחרר קרקעות, גם אם זה לא יעמוד בכל הקריטריונים ובכל התנאים השוויוניים. פתרון חלקי טוב ממצב של חוסר פתרון".
בתחום המשכנתאות, אין חשש שהציבור לוקח על עצמו סיכונים גדולים מדיי?
"בוודאי שזה מטריד. אם תהיה ירידת מחירים בשוק הדיור, יכולה להיווצר בעיה לא קטנה. אם שואלים, האם העובדה שקיים היקף גדול של משכנתאות בריבית משתנה נמוכה מהווה גורם סיכון, התשובה היא כן, ועובדה שבנק ישראל נוקט בצעדים כדי להקטין את הסיכון הזה. אבל אני לא צופה קריסה של שוק הדיור, אני לא חושב שקיימת בועה, והביקושים בשוק הם אמיתיים – גם מצד זוגות צעירים וגם מצד רוכשים משקיעים. אני לא רואה תרחיש שבו הביקושים ייחלשו, כך שתהיה נפילה במחירי הדיור, אבל ההערכה שלי טובה כמו של כל אחד אחר".
איך נראה תחום הליווי הפיננסי של ענף הנדל"ן?
"יש שינויים מסוימים, אבל לא במהות. כאשר הגעתי לתפקיד ב-2010, כל פרויקט שהיה מגיע לבנק לליווי נמכר עוד לפני שהטרקטור הראשון עלה על השטח. כיום זה לוקח יותר זמן. חלק מהאטה במכירות עכשיו נובעת מהציפיות להיצע דירות זולות במחיר מטרה. אז נניח שמחר בבוקר יבנו דירות במחיר המטרה, מתי הדירה ראשונה תהיה מוכנה? מדובר בתהליך של שלוש-ארבע שנים, ובינתיים אנשים רוצים לקנות דירות. לכן, אני חושש שמדובר בעצירה מלאכותית של הביקוש, ובעתיד הוא יעלה שוב".
האם צריך לבחון מהלך של העלאת ריבית, כדי להשפיע על שוק הדיור?
"כמו בכל הנושאים בכלכלה, בסופו של דבר זו שאלה של trade off. אתה מעלה משהו ומוריד משהו אחר. אין פתרונות מושלמים. כאשר נגידת בנק ישראל והמועצה המוניטרית יושבים ומחליטים על גובה הריבית, מונחים לפניהם מספר שיקולים. ברור שהריבית הנמוכה היא גורם שמעלה את הביקוש ואת מחירי הדיור, ואמרתי את זה לנגיד הקודם, פרופ' סטנלי פישר, כמעט בכל פגישה שקיימנו בשנים האחרונות. יש מכלול שיקולים רחב שעומד לנגד מקבלי ההחלטות, אבל אין ספק שהריבית הנמוכה תורמת מאוד לעליית מחירי הדירות".
כמי שעמד בראש ועדת בכר, איך אתה רואה את הרפורמה כעשור לאחר שהחל התהליך?
"אני חושב שרפורמת בכר היא אחת הרפורמות הטובות והחשובות שבוצעו במשק הישראלי. כאשר אני מסתכל על תמונת שוק ההון לפני הרפורמה – דיברו על ניגודי עניינים במערכת הבנקאות ועל דואופול גדול שברור שאי אפשר לפרק אותו. במסגרת הרפורמה עשינו מהלכים שגרמו להקטנת הריכוזיות בשוק ההון והפחתת ניגודי העניינים שהיו במערכת הבנקאית.
"לצערי, במהלך תהליך יישום הרפורמה נעשו דברים שעמדו בניגוד להמלצות ועדת בכר, כמו לאפשר לחברות הביטוח לרכוש את החברות לניהול הסדרים פנסיוניים. התוצאה היא שההסדרים הפנסיונים של ציבור השכירים מנוהלים על-ידי משווקים שעובדים עבור חברות הביטוח, ולכן ציבור השכירים לא מקבל ייעוץ אובייקטיבי לגבי החלטות משמעותיות בנושא החיסכון הפנסיוני. אפשר לפתור את הבעיה בקלות, אבל המפקחים על הביטוח לא עשו זאת. חלק מהם הסכימו שצריך לבצע את המהלכים האלה, אבל לא ידעו איך. גם אם לא דורשים מחברות הביטוח למכור את חברות ההסדרים, חייבים לאפשר לבנקים נגישות לשכירים במקומות העבודה כדי שתהיה לעובדים נגישות ליועצים אובייקטיביים.
"הרפורמה תרמה ליצירת שוק הרבה יותר תחרותי, ואני חושב שאפשר להמשיך באותה מגמה ולהפחית את הריכוזיות בשוק הביטוח, בפרט בין חברות הביטוח ומערך ההפצה. בעיה נוספת היא הימשכות התהליכים. ב-2005 חשבנו שתוך חצי שנה תהיה מסלקה פנסיונית. בפועל זה לקח שמונה שנים והיא עדיין מקרטעת".
מה ההסבר שלך להימשכות התהליכים האלה, זו תוצאה של שנאת הבנקים?
"זו תופעה שאני מתקשה להבין אותה, כי אין לה שורשים כלכליים. כאשר אומרים כמה הבנקים הרוויחו, צריך לציין גם כמה הם השקיעו. אפשר לעשות מזה פופוליזם ולומר לציבור: אתם בוכים על התשואות בקרנות הפנסיה שלכם, קחו בחשבון שכל אחת מקרנות הפנסיה מחזיקה אחוזים ממניות הבנקים".
איך אתה רואה את התפתחות האשראי החוץ-בנקאי בעקבות הרפורמה?
"הרפורמה יצרה תשתית להרחבה משמעותית של האשראי החוץ-בנקאי. כיום, כמחצית מהאשראי העסקי ניתן על ידי גופים חוץ-בנקאים. אני חושב שעבור הסקטור העסקי זה נהדר שקיימת תחרות כזו. התרחבות שוק האשראי תרמה להתרחבות הפעילות הכלכלית בכלל, ומצב זה כמובן שלא הזיק לבנקים. פעם נהגו לומר שמי שלא מחובר לאחד משני הבנקים הגדולים, לא יכול לעשות עסקים בישראל, כיום אין תופעות כאלה. יש מגוון מקורות אשראי, והמגוון מסייע לפיתוח המשק. אני חושב שהבנקים צריכים למצוא דרכים לשיתוף פעולה עם הסקטור החוץ-בנקאי, כך שכל אחד יביא את היתרונות שלו".
לאחר המשבר הפיננסי והשלכותיו, שוב רואים הנפקות אג"ח גדולות ללא בטחונות שבהן מושקע הכסף המוסדי.
"קיימת בעיית יסוד בישראל שנצפתה בזמנו והיא אינה קשורה לתשתית הקיימת. יש עודף מקורות שנובע מהיקפים אדירים של חיסכון. הצבירה החודשית כיום היא בסדר גודל של יותר משני מיליארד שקל נטו. היקף עצום זה של כספי חיסכון מחפשים אפיקי השקעה. זה מצב השוק. אלה שמציעים להחזיר את אגרות החוב המיועדות לא מבינים שהמרוויחים מכך יהיו בלי הון שיש להם קרנות פנסיה והשתלמות בהיקפים גדולים – וזה יהיה עוד גורם שיגדיל את הפערים בחברה הישראלית. אגב, גם האפשרויות ללוות בריבית נמוכה, כדי להשקיע בדירות או באפיקים אחרים, תורמות להרחבת הפערים".
איך גורמים למערכת הבנקאות להיות יותר ידידותית למשתמש?
"יש בעיית יסוד במערכת הבנקאית שכולם ערים לה. הירידה במרווחים, הלחץ על העמלות, העלייה בדרישות ההון והלחץ הציבורי – כל אלה גורמים לירידה בהכנסות, והמערכת מתקשה להתאים את עצמה בצד ההוצאות. התוצאה היא ששיעורי התשואה במערכת הבנקאית לא מתקרבים לרמות שהיו לפני עשר שנים, וזו אגב תופעה עולמית. בסביבת ריבית אפסית ההכנסות יורדות, ומצד שני עלויות הרגולציה, ניהול הסיכונים וכוח האדם ממשיכות לעלות. כאשר הגעתי לבנק דיסקונט לא היתה כאן מחלקת ניהול סיכונים, וכיום מועסקים בה כ-100 עובדים. אני לא נגד תהליכי רגולציה, אבל צריך להבין שהיכולת לייצר רווחיות במערכת הבנקאית בסביבה הזו הולכת ויורדת".
תמנות המצב הזו נותנת גם יתרון לגודל.
"בהחלט, ומאחר שבישראל המדיניות היא לא לאפשר מיזוגים של בנקים, הבנקים היותר קטנים סובלים מהיקף העלויות הקבועות".
איך משפיעות על הבנקים ההתפתחויות בעולם הדיגיטלי?
"האפשרויות לבצע עסקאות מחוץ למערכת הבנקאית הולכות ומתרחבות, אבל עדיין הבנקים מהווים מקום שבו אנשים מרגישים יותר נוח לעשות את העסקאות הפיננסיות שלהם. כאשר אתה בחו"ל תרגיש הרבה יותר נוח להיכנס לסניף של בנק עם שם מוכר מאשר למשרד חלפנות כלשהו שאתה לא מכיר.
"היבט אחר קשור להשקעות שהבנקים נדרשים לבצע בתחום הטכנולוגי. מדובר בהשקעות מאוד כבדות, ואני נחשף לזה גם בחו"ל, במסגרת תפקידי כדירקטור בויזה אירופה. לא תמיד התחזיות בתחום הטכנולוגי מתבררות כנכונות. היו לא מעט נביאים שטענו שלא נצטרך יותר כסף ולא כרטיסי אשראי, וכל הפעילות הפיננסית שלנו תתבצע באמצעות הטלפון הנייד. זה עדיין לוקח זמן, והבנקים ממשיכים לפתוח סניפים חדשים.
"אני מתקשה לראות מישהו שיודע לחזות איך ייראה הבנק העתידי. ברור שככל שהדור הצעיר יהיה יותר דומיננטי בקרב לקוחות הבנקים, הדברים ישתנו, אבל הבנק עדיין משרת מספר דורות. בסך הכל עקרונות הבנקאות לא השתנו בהרבה ואני לא רואה אותם משתנים באופן משמעותי בעתיד הקרוב".
אפשרויות התפתחות של בנק אינטרנטי או בנק חברתי יכולים להשפיע רק בשוליים?
"הסביבה הרגולטורית מקשה מאוד על התפחות מיזמים חדשים בתחום הבנקאות. לאור עלויות משמעותיות של יצירת התשתית והזמן הממושך של התהליכים, אני לא רואה שינוי בתחום הזה. העדות הכי טובה היא שאף בנק בינלאומי לא הצליח לקבוע נוכחות קמעונאית בישראל. בנקים זרים ששקלו מהלך כזה בעבר, חשבו לבצע אותו באמצעות רכישת בנק מקומי ולא על ידי הקמה של מערך סניפים. בפועל זה לא קרה, למרות שהיו לאורך שנים מספר בנקים שהוצעו למכירה".
כאשר מדברים על רגולציה, מזכירים את חוסר התיאום בין הרגולטורים כאחת הבעיות.
"עודף הרגולציה בעולם קיבל לגיטימציה לאור העובדה שממשלות נאלצות להכניס את היד לכיס של האזרחים, כדי להציל את הבנקים. זה קרה בעולם במשבר הפיננסי ב-2008 וגם בישראל במשבר שהיה במערכת הבנקאית ב-1983. באחד המפגשים שלי עם בנקאים מאירופה אמרתי שאני מקדיש חלק ניכר מזמני לנושאי רגולציה, והם אמרו שלהערכתם הם מקדישים לכך כ-85% מהזמן הניהולי שלהם. התהליך הזה רק מחריף, כי לרגולציה היציבותית מתווספת רגולציה צרכנית.
"אני חושב שהרגולוטורים מונעים ממניעים ענייניים ומדאגה כנה ליציבות המערכת. עדיין, לרגולציה יש בדרך כלל נטייה להעצים את עצמה, והיא לא חוזרת אחורה. אבל אני יותר מודאג מהאווירה האנטי עסקית וממתקפות אישיות. זה נכון במדיה, בהדבקת תוויות ובתחומים אחרים. אין שיח אמיתי בין צד אחד שמנסה להסביר לבין צד אחר שמנסה להקשיב ולהבין. כבנקאי, ההתלהמות לא נעימה לי במישור האישי, אבל היא גם לא תורמת לשיח הציבורי. הרי בסופו של דבר, כולנו זקוקים למערכת פיננסית שמתפקדת טוב לטובת כולם".
כבנק השלישי בגודלו במערכת, איך דיסקונט רואה את מקומו?
"כמו כל ארגון, בנק דיסקונט מנסה למקד את עצמו ולבחון היכן הוא יכול לנצל יתרונות יחסיים שיש לו. דיסקונט הוא בנק הרבה יותר אישי ונתפס כמשפחתי. זה גם נובע מכך שלאורך שנים הבנק היה בבעלות פרטית, ולכן יש בו יותר אלמנטים של יחס אישי. בראייה אסטרטגית, דיסקונט יכול להתמקד בתחומים שבנקים אחרים מזניחים. יש לו פריסה נכונה של סניפים, בנקאות קמעונאית ברמה מאוד גבוהה, סקטורים שהוא מאוד חזק בהם, בעלות על חברת כרטיסי אשראי, פעילות בניו-יורק שאפשר להעצים אותה ועוד.
"אנחנו נמצאים בתהליך בחינה, במטרה למקד את פעילות הבנק ולקבוע אסטרטגיה. בתקופה הקרובה נצא לשוק עם תוכנית אסטרטגית לשנים הקרובות, יש לשוק למה לחכות".
אתה רואה הבדלים בין התנהלות בנק עם ובלי גרעין שליטה?
"השינויים מתרחשים גם ברמת הפיקוח. בעבר, בנק ישראל העדיף גרעיני שליטה בבנקים ולאחרונה נראה שהוא מעדיף מודל של בנק ללא גרעין שליטה. אישית, אני חושב שההבדל לא גדול. גם כשהיו כאן בעלי שליטה, היתה הקפדה על ממשל תאגידי ראוי ובעלי השליטה לא היו מעורבים בניהול היום-יומי של הבנק. עם זאת, מוקדם לבחון את השוני, כיוון שאנחנו נמצאים רק בתחילתו של העידן ללא גרעין שליטה. אהיה יותר חכם לענות על השאלה הזו אחרי שנעבור את הסבב הראשוני של מינוי הדירקטורים בבנק. אני חושב שהחלפה של מספר רב של חברי דירקטוריון בבת אחת אינה אופטימלית לעבודת הדירקטוריון, מאחר שלוקח זמן להבין איך עובד בנק ומהם כללי המשחק במערכת הבנקאית. גם אני, שבאתי מתחומים נושקים ובוודאי מצויד ברקע התיאורטי הנדרש, לקח לי זמן ללמוד את כללי המשחק ואת השפה של המערכת הבנקאית".
ברמה האישית, מהי הפרספקטביה שמקנה תפקיד יו"ר דיסקונט לאחר הקריירה שלך בעולמות אחרים?
"אני אחד הבודדים שהיו גם באקדמיה, גם בסקטור עסקי וגם בציבורי. אין ספק שזה נותן פרספקטיבה טובה לתפקיד של יו"ר בנק, כי בתפקיד הזה מסתכלים על כל רוחב היריעה של המשק הישראלי. כל אחד מהדברים שעשיתי תרם לי. הניסיון האקדמי תורם בפיתוח הכישורים האנליטיים והיכולת לשאול את השאלות הנכונות, ואני מנסה לגרום לכך שההחלטות יהיו מבוססות על אנליזה נכונה וראייה רחבה. העובדה שביליתי במשרד האוצר כמעט ארבע שנים נותנת לי פרספקטיביה על אופיים של תהליכים רגולטוריים ואופן עבודת הממשלה. כאשר אני מדבר עם רגולטורים אני מבין טוב יותר את השפה ואת הפוזיציה שבה הם נמצאים. לכן, גם כאשר חלק מהדברים לא נוחים לי ביום-יום, אני יכול להבין מאיפה הם מגיעים והדבר מסייע לי בתפקידי".
במעבר בין התפקידים השונים, מתי היית מופתע יותר מחוסר הידיעה לדברים שגילית?
"אין ספק שהמעבר הכי קשה היה לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר. החודשים הראשונים באוצר היו סוג של הלם, כי אתה נמצא במקום עם כללי משחק שונים לחלוטין מהכללים שאתה מכיר בסקטור הפרטי . צריך להבין איך מערכת החקיקה עובדת, איך עובדים הקשרים בין משרדי הממשלה השונים ואיך עובדת ההשפעה של משרד האוצר על התהליכים השונים".
מה תמליץ למישהו ששוקל לעבור מהסקטור העסקי לציבורי?
"הוזמנתי באחרונה להרצות בכנס של בוגרי MBA באוניברסיטת תל אביב וחשבתי מה לומר לאנשים שלפני כ-25 שנים הייתי כמוהם. אמרתי להם שאני ממליץ להם בכל לב לעשות תקופה בשירות הציבורי. לצערי, יש רתיעה לעבוד בסקטור הזה, ולכן חשוב לעודד אנשים לעבוד בו, כי הוא גם תורם ביכולת להשפיע על מה שקורה במדינה וגם תורם ברמה האישית. אני יכול להעיד שהכרתי את המדינה בה נולדתי הרבה יותר טוב בעקבות התפקיד באוצר".