מהפכת האשראי שמובילה הממשלה בימים אלה מעבירה מסר ברור לאזרחיה: מעכשיו יהיה לכם הרבה יותר קל לקחת הלוואות ואם לא תצליחו להחזיר אותן, אני אדאג שלא תתרסקו. כלכלן היה מנסח את זה כתמריץ לצרוך יותר ממה שאנחנו באמת מסוגלים לשלם
ספק אם היא עצמה מתכוונת לזה, אבל בימים אלה מובילה הממשלה מהפכה של ממש בעולמם הפיננסי של משקי הבית בישראל. מדובר במהפכת אשראי שמתנהלת בשני צירים מקבילים שלהם אפקט מצטבר שישנה את עולם האשראי הצרכני. ישנה בגדול.
הציר הראשון הוא זה שיכניס שחקנים חדשים לשוק האשראי הצרכני על מנת להגדיל את התחרות על כיסו של הצרכן. מקודמות כאן, למעשה, כמה רפורמות שפועלות באותו כיוון.
הראשונה מאפשרת לחברות מימון חוץ בנקאיות לגייס כסף מהציבור (בעיקר מגופי הפנסיה) ולהשתמש בו כמקור להלוואות למשקי בית. הרפורמה השנייה תהפוך את המידע על כל אחד מאתנו לזמין עבור כל נותני האשראי – בנקאיים וחוץ בנקאיים כאחד – ותשנה את המציאות עבור החברות שכבר היום פעילות בתחום ניכיון צ'קים ואשראי חוץ-בנקאי מבחינת היקף האשראי שיוכלו לתת, וככל הנראה תביא גם להגדלת מספרן. זה ייעשה באמצעות מאגר לאומי לנתוני אשראי שמוקם בימים אלה.
הרפורמה השלישית היא סט מהלכים שנולד בוועדת זקן ואשר נמצא עכשיו בשלבי הטמעה סופיים במערכת הבנקאית, כולל הסרת חסמי מעבר בין בנקים ו"תעודת זהות בנקאית", והרפורמה הרביעית היא דרמה של ממש שמתרחשת בבנקאות כתוצאה משינוים טכנולוגיים שמעצבים מחדש את דמותו של התיווך הפיננסי.
כל המהלכים האלה – מקורות אשראי חדשים, מידע זמין על הלקוחות, רגולציה תחרותית ומהפכה טכנולוגית – הם וקטורים שנעים באותו כיוון על הציר שיגדיל את היצע האשראי ואת המוטיבציה העצומה של המלווים למכור אותו.
הדיון הציבורי כבר עוסק בשאלת היתרונות והחסרונות של הגדלת היצע האשראי למשקי הבית, אבל הוא מחמיץ את החצי השני של התמונה – זה שלא עוסק ב'מלווים', אלא ב'לווים'. לצד המהפכה שמתחוללת בצד של נותני האשראי, מתחוללת מהפכה לא פחות דרמטית בצד של הלקוחות. גם את המהפכה הזו מובילה הממשלה והשורה התחתונה שלה משנה את המציאות של כל מי שהסתבך בחובות מוגזמים.
המהלך העיקרי הוא חקיקה מהפכנית בעולמם של החייבים בישראל – חוק חדלות פירעון. החוק מייצר שינוי אידיאולוגי שמעביר, למעשה, את שיווי המשקל המשפטי מחתירה למקסם את ערך 'גביית חובות' ו'החזר חובות', לכיוון הערך של 'שיקום החייב'. הוא יאפשר לחייבים להיחלץ בקלות ובמהירות רבות יותר ממעמד של פושטי רגל כדי לפתוח דף חדש.
לצד חוק זה מקודמות רפורמות נוספות, כמו הנהגת מדיניות חדשה על ידי כונס הנכסים הרשמי בכל האמור לפושטי רגל; חקיקה נוספת שמקלה עם חייבים שהאמצעים שלהם לשלם את החוב מוגבלים; כללים שמסייעים לפושטי רגל לשלם פחות כסף מדי חודש לנושים שלהם. גם כאן, ניתן לזהות וקטורים שונים, בעוצמות שונות, שמכוונים לאותו כיוון.
לא ברור אם ידה האחת של הממשלה – זו שמגדילה את התחרות על כיסו של הצרכן, וידה השניה של הממשלה – זו שמקלה עם חייבים, מתואמות זו עם זו. אבל ברור לחלוטין שהתמונה הכללית משקפת עידן חדש בעולם האשראי. בשורה התחתונה אומרת הממשלה לאזרחיה: מעכשיו יהיה לכם הרבה יותר קל לקחת הלוואות ואם לא תצליחו להחזיר אותן, אני אדאג שלא תתרסקו. כלכלן היה מנסח את זה כתמריץ לצרוך יותר ממה שאנחנו באמת מסוגלים לשלם.
כאן בדיוק צריכים לצוץ סימני השאלה. בניגוד לאינטואיציה ולתדמית על "מדינת האוברדראפט", הישראלי הממוצע הרבה יותר אחראי ממקביליו בעולם בכל האמור להתנהלותו הפיננסית. זו גם הסיבה העיקרית לכך שלא התרסקנו במשבר האחרון ב-2008 כמו ארצות הברית ואירופה. היכולת של משק בית ישראלי לשרוד בעת משבר היא מצוינת. אם ההכנסה יורדת בפתאומיות כי המפעל נסגר, או בן הזוג פוטר, או הממשלה העלתה מסים – עדיין נשארת יכולת להחזיר חובות.
השאלה הגדולה היא אם מישהו שאל את עצמו לאן תוביל אותנו מהפיכת האשראי החדשה. הרי ברור שמשבר כלכלי נוסף יגיע. אנחנו לא יודעים מתי, אבל אנחנו יודעים בוודאות שנחווה אותו וחשוב לשמר את היתרון שיש לנו בתחום הזה על מדינות אחרות. האם יש מבוגר אחראי שרואה גם את הרפורמות הפיננסיות וגם את הרפורמות המשפטיות באופן הוליסטי? האם יכול להיות שבלי משים, מייצרת הממשלה פיתוי לקחת הלוואות, שייקח אותנו למקום שאליו מובילות לא פעם דווקא כוונות טובות?
הכותב הוא מנכ"ל איגוד הבנקים