בעקבות צו שאילץ את האוצר להעביר לאיגוד הבנקים את הנתונים שהיוו בסיס לדוח מקינזי על שוק האשראי, נחשפת שורה של כשלים – הן רשלנות מקצועית חמורה בהכנת הדוח והן בשימוש שעשה בו משרד האוצר
לאחר מאבק משפטי, ובעקבות צו שאילץ את אגף התקציבים באוצר להעביר לאיגוד הבנקים את הנתונים שהיוו בסיס לדוח מקינזי על שוק האשראי למשקי בית ועסקים קטנים, נחשפת עתה שורה של כשלים – הן רשלנות מקצועית חמורה בהכנת הדוח והן בשימוש שעשה בו משרד האוצר.
בעקבות חשיפת הכשלים החמורים, פנה מנכ"ל איגוד הבנקים, משה פרל, לראש אגף התקציבים באוצר, אמיר לוי, בדרישה לתקן לאלתר את דוח מקינזי. "אנו סבורים כי בשל מעמדו הציבורי והמקצועי הרם של אגף התקציבים, הוא איננו יכול להרשות לעצמו לעמוד מאחורי דוח זה, ויותר מכך – הדוח עלול לתמרץ פעולות הסדרה מיותרות ומזיקות", כותב פרל.
בשנתיים האחרונות עוסק אגף התקציבים באופן אינטנסיבי בסוגיות הקשורות למגזר הבנקאות בישראל מתוך כוונה ליזום, לקדם ולקחת חלק פעיל ברפורמות רלבנטיות. במסגרת זו ערך אגף התקציבים, בשיתוף עם חברת המחקר מקינזי, עבודה המנתחת את שוק האשראי למשקי בית ועסקים קטנים. התזה המרכזית העולה מהמחקר קובעת כי משקי בית ועסקים קטנים סובלים מזמינות קטנה לאשראי וחשופים למחירים יקרים ביחס למקובל בעולם.
עם פרסום העבודה, ועל בסיס היכרות עמוקה את הבנקאות הישראלית בכלל ואת שוק האשראי בפרט, עלו באיגוד הבנקים ספקות גדולים לגבי ממצאיה. בעקבות זאת, פנה האיגוד לממונה על התקציבים באוצר, בינואר 2016, בבקשה לקבל את הנתונים ששימשו כבסיס למסקנות העבודה.
לנוכח התעלמות ממושכת והבטחות שווא של האוצר להעביר את נתוני הדוח, פנה איגוד הבנקים לבית המשפט, ובעקבות צו שאילץ את אגף התקציבים להעביר לאיגוד הבנקים את החומר המבוקש, הבינו באיגוד הבנקים מה גרם לגרירת הרגליים המביכה בכל האמור לעבודת מקינזי.
כאמור, ניתוח חומרי הגלם שביסוד העבודה מאשש את הספקות שצפו ועלו מיד עם פרסומה, מגלה רשלנות מקצועית חמורה בהכנתה, ולתדהמת איגוד הבנקים חושף גם מידע ונתונים שהיו בידי משרד האוצר, אך לא שולבו בעבודה, ככל הנראה רק משום שהם לא הסתדרו עם הלוגיקה שמנחה את מסקנותיה הסופיות.
בין הדוגמאות הבולטות לרשלנות בדוח ולדרך שבה נעשה בו שימוש:
הוסתרו נתונים על שיעור האשראי הצרכני של משקי הבית: מתברר כי היו בידי משרד האוצר נתונים ברורים המעידים כי היקף האשראי הצרכני ביחס לתמ"ג בישראל גבוה מהממוצע במדינות שנבדקו, אך האוצר בחר שלא לפרסם זאת. האם יש דרך סבירה להסביר התעלמות מנתון קריטי זה בעבודה על שוק האשראי הצרכני?
שגיאה חמורה בנתון של שיעור האשראי לעסקים קטנים ובינוניים בישראל: את שיעור האשראי לעסקים קטנים ובינוניים ביחס לתמ"ג העמיד משרד האוצר על 9%, תוך ביצוע שגיאות בסיסיות, ובאופן שמעוות את המצב לאשורו שהוא יותר מכפול מהשיעור הזה (ואגב, דומה מאוד למקובל בעולם).
בדיקה רשלנית של ריבית האוברדרפט בישראל: האוצר מבסס את קביעתו על שיעור ריבית האוברדראפט בישראל, על כתבה עיתונאית שמתבססת בעצמה על ציטוט מכתבה ששודרה בטלוויזיה. לא זה המקום להביע דעה על שיטת איסוף מידע מקצועי זו, אבל נציין רק שאם האוצר היה דבק בה וטורח לחקור הלאה, היה מתברר לאנשי האוצר שהמידע שאוזכר בכתבת הטלוויזיה נלקח מתוך עבודה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שנמצאה שגויה ונגנזה על ידי כותביה.
השוואת מחירי עמלות למדגם "מדינות הבנצ'מרק" שכולל מדינה אחת בלבד: בדוח מקינזי מופיעה השוואה של מחירי עמלות בין ישראל לבין מדינות הבנצ'מרק. לגבי מדינות ההשוואה מצוין בדוח כי "מפת עלויות פעולות בבנקאות לצרכן" מבוססת על "מפת התשלומים של מקינזי, המכסה 43 מדינות".
משתמע מתיאור זה כי השוואת העמלות בוצעה מול 43 מדינות. אבל בחינת קובץ האקסל שנשלח לאחר התערבות בית המשפט מצביעה על כך שקבוצת מדינות ההשוואה כוללת לכל היותר רק 7 מדינות, כאשר לגבי כמעט מחצית העמלות שנבדקו, נערכה השוואה רק מול 2 מדינות. כך, למשל, עמלת משיכת מזומן מכספומט הבנק מוצגת בדוח מקינזי כיקרה יותר בישראל בהשוואה למדינות הבנצ'מרק. עיון בקובץ האקסל מגלה כי המדינה היחידה בה נבדקה עמלה זאת היא צ'כיה. מה ניתן ללמוד מהשוואה הכוללת רק את צ'כיה? מדוע הוסתר המידע בדבר קבוצת המדינות האמתית ששימשה כבנצ'מרק?