הטלטלות המחודשות בשווקים העולמיים, כולל בישראל, החזירו לסדר היום את מצוקתם של לווים שצמיחתם נשענה בעשור האחרון על הגידול המואץ באשראי החוץ-בנקאי. חלק ניכר מתיק האשראי החוץ-בנקאי התרכז בענפים בעלי סיכון גבוה, ובעיקר במימון השקעות נדל"ן בחו"ל. התוצאות ידועות, ומי שסבר כי המשבר מאחורינו, קיבל באחרונה תזכורת בצורת הערות בדוחות הכספיים של חברות רבות, על סכנה להמשך קיומן כ"עסק חי".
בניגוד לאשראי החוץ-בנקאי, תיק האשראי הבנקאי מפוזר בין מגוון ענפים במשק. קריסות ומשברים הם חלק מהעולם העסקי, והמערכת הבנקאית מיומנת גם באירועים הלא נעימים של חדלות פרעון בחברות קטנות וגדולות.
ההבדלים הניכרים בין המערכת הבנקאית לחוץ-בנקאית, שמאפיינים את כל תהליכי מתן האשראי, בולטים גם בשלבי משבר, כאשר ברור כי החלטה לעצור את קו האשראי לעסק פירושה בדרך כלל שהעסק הגיע לסוף דרכו.
"אגף אשראים מיוחדים – אא"מ – משול לחדר מיון של בית חולים או מחלקת טיפול נמרץ", אומרת יפה שגיא, ראש סקטור גבייה באגף אשראים מיוחדים בלאומי. "מי שמגיע לכאן כבר חולה. הסימפטומים ברורים. ובשלב הראשון, ממש כמו ברפואה, האיבחון הוא ההליך החשוב ביותר. גם בחברה שנקלעת למשבר, צריך קודם כל לאבחן את הסיבה למשבר, ולהבין אם ניתן למצוא פתרון ותיקון בלי התערבותו של בית המשפט, ובלי דרישה לפירוק או כינוס".
עו"ד אורית שביט, ראש ענף אשראים מיוחדים בבנק אגוד, מתארת גישה דומה:"פירוקים הם דבר שמנסים להימנע ממנו. זו אינה עדיפות ראשונה של אף אחד מהצדדים להגיע לפירוק של חברה: לא של הנושים, לא של הבנקים ולא של העובדים.
"זה בדרך כלל גם לא אינטרס ראשוני של בעלי המניות – ובוודאי לא של בית המשפט המעוניין לאזן את הזכויות של כולם. פירוק הוא מוצא אחרון: חשוב קודם כל למצות את האפשרויות האחרות. כשאגף אשראים מיוחדים כבר בתמונה – הבעיה כבר זוהתה".
לעו"ד ניצה פוזנר, שותפה במשרד חיים צדוק ושות', נסיון עשיר כמי שמונתה כמפרקת וכונסת של מספר חברות גדולות, והיכרות עם מחלקות האשראים המיוחדים ברוב הבנקים. "בנק לא צריך לחכות שחברה תתחיל להימנע מהחזרת חובות, כדי להגביל או לסגור את קו האשראי שלה", אומרת פוזנר. "די שנוצר חשש סביר להמשך פרעון קרן ההלוואה, וחשש כזה יכול לבוא משורה של אירועים חריגים. מי שאמור לזהות את מצבו של העסק הם הבנקאים המלווים אותו בסניף העסקי שלו. על הבנקאי לשאול את עצמו בכל שלב האם יש סבירות לפרוע את האשראים. בנקאים מקבלים לבדיקה דוחות כספיים של חברות החייבות להם כספים, ובדוחות אלה יש שפע של מידע. כל הערת אזהרה של רואי החשבון, עוד הרבה לפני אזהרת 'עסק חי', אמורה להדליק נורות אדומות. די לראות שינוי משמעותי ביחס הון למאזן בדו"ח הכספי או בשחיקה של ההון העצמי כדי להבין שמשהו לוחץ".
אורית שביט אומרת כי יש מתודולוגיות שלמות לסימנים מקדימים לעסק העומד להיכנס לקשיים. "מחלקות האשראי אמורות לבדוק בתשומת לב את המאזנים הרבעוניים של החברות החייבות להן כספים, וכמובן פעמוני האזהרה מצלצלים בעת שנראה כי ההתנהלות בחשבון אינה תקינה. לדוגמה: חריגות ממסגרות או פערי בטחונות.
"מאחר שמרבית בתי העסק נותנים לבנקאי שעבוד שוטף כללי על נכסי החברה בתמורה לאשראי, כל שעבוד נוסף שהעסק נאלץ להעניק לצד שלישי מדווח לבנק. כאשר בקשה לשעבוד נוסף מגיעה, הבנקאי מבין מיד שיש צורך אצל הלקוח בהרחבת אשראים, ואם ההרחבה הזאת לא מלווה בהרחבה של הפעילות העסקית וההכנסות, צריך לבחון מיד אם לא מדובר בהרעת מצבו של הלקוח. בקשה לדחות מועדי פרעון של אשראים או פריסה מחדש של החוב היא אינדיקציה דומה. אם וכאשר מגיעים עיקולים מגורמים שלישיים, ברור לכל שיש קושי במוסר התשלומים של החברה".
ניצה פוזנר: "לעיתים צריך לדאוג לא רק בגלל מצבו של לקוח ספציפי אלא גם בגלל מה שקורה בסקטור שלם. בנק ישראל עשוי להוציא הוראות לגבי לווים מענף מסוים, והנחיות כאלה היו בעבר לגבי קבלנים, למשל, ולגבי יצואנים החשופים למטבעות מסויימים".
אורית שביט: "בדרך כלל רואים שילוב של כמה אינדיקטורים בקומבינציות שונות. אנו שמים לב גם למצב של חילופים תכופים של דירקטורים. בחברות ציבוריות כל חילוף כזה מדווח לבנק. לקוחות חייבים לדווח גם על חילופים של סמנכ"ל כספים, ובכל מקרה הבנקאי אמור להכיר את אנשי הכספים בחברה, לשים לב אם יש חילופים כאלה, ולהציג שאלות. כל אלה אמורים להתבצע בסניף. כאשר החשבון עובר למחלקת אשראים מיוחדים – זה סימן שאכן הבעיה קיימת, והיא כבר חמורה. לפי ההוראות החדשות של בנק ישראל, יהיו מקרים שכבר בשלב זה החוב יסווג במאזני הבנק כחוב מסופק".
צריך להדגיש שיש לא מעט חברות במהלך חייהן הנקלעות לקשיים, אך לא כולן יסיימו את דרכן. אחוז ניכר חוזרות לדרך המלך. לחברות שמגיעות לאגף האשראים המיוחדים יש מספר אופציות:
- מגיעים להסדר עם הבנק.
- תביעה משפטית – זה לא אומר סוף הדרך של החברה, כי ייתכן שיהיה פרעון של החוב.
- פירוק/כינוס או הקפאת הליכים.
יפה שגיא אומרת, כי האינטרס של הבנק הוא בראש ובראשונה לעשות את כל הניתן כדי שהחברה תשוקם ללא התערבות בית משפט, כאשר הבעלים מתבקשים אף הם לתרום לשיקומה. "לצערנו, זה לא תמיד מסתייע. הסיבות לכשל רבות וקשורות לסיטואציה ענפית/משקית/עולמית, משבר או מיתון, אך בראש וראשונה הגורם האישי/ניהולי (ה- (character הוא החשוב.
"במקרים רבים, הנהלת חברה במשבר נוטה להפגין אופטימיות אשר בדרך כלל איננה משקפת את המציאות, ולכן לא ננקטים במועד הצעדים הנדרשים בסיטואציה משברית כדי להציל את החברה. למי שהנהיג חברה לתוך משבר לוקח זמן רב מדי לפני שיהיה מוכן להודות – אם בכלל – בקיומן של "נורות אדומות" המתריעות על המצב ומחייבות התנהלות אחרת וחשיבה שונה. אנו רואים לעיתים קרובות בעלי שליטה, בעלים והנהלה שמזהים מגמות שליליות בעסק אך לא יודעים לנתח אותן, לאמוד את עוצמתן ולפיכך לא מגיבים באופן ובמינון הנכון. כתוצאה מהתנהלות זו, בבת אחת נקלעים למצבים קשים, ומגיעים לבית המשפט – בין אם בדרך של בקשה להקפאת הליכים, ובין בדרך של כינוס/פירוק.
"לקוחות במשבר, אשר להערכת הבנק ניתן לשקמם, תוך התייעלות, ליווי מקצועי וליווי פיננסי (לרבות תרומת הבעלים והכנסת משקיע), מטופלים באגף בסקטור הטאל"ר (טיפול אינטנסיבי לקוחות רגישים). כאשר ניסיונות ההבראה לא מצליחים, ואין מנוס מצעדים אחרים שמשמעותם סגירת החברה, בין בהסכמה – בדרך של הסדר לסילוק החוב עם החברה והבעלים – ובין באמצעות הליכים משפטיים, עובר הטיפול בלקוח לסקטור גבייה".
אורית שביט אומרת כי בהתמודדות עם נושא האשראי אין גבול למספר הפתרונות שאפשר למצוא, ותמיד אפשר להגיע להסדרים. "אבל אנו נתקלים שוב ושוב גם באנשים שאינם יכולים או אינם רוצים להגיע לפתרון הבעיה. במקרים אלה הבנק יכול להפרע מהבטוחות באמצעות הליכים משפטיים על-פי חוק.
"מנסיון, מי שמשכן את ביתו לטובת העסק לא ימהר לתת את המפתחות, ואנו נתקלים במצבים של העברת נכסים לקרובי משפחה, משכנתאות פיקטיביות ונסיונות אחרים להסתיר רכוש. מגיעים גם למצבים אבסורדיים – חייב הנוהג ברכב ששוויו רבע מיליון שקל הרשום על שמה של סבתא בת 90 שאין לה כלל רשיון נהיגה… נתקלים גם במקרים של אנשים שבורחים מהארץ. הבריחה היא אינדיקציה לכך שיש נושים אחרים שהלווה חושש מהם הרבה יותר ממה שהוא חושש מהבנק. אבל גם כשהוא לא בורח מהבנק – הבנק ניזוק מבריחתו.
"אני חייבת לציין אספקט מיגדרי מעניין: רוב החייבים הם גברים. מן הסתם נשים ממהרות יותר לממש נכסים פרטיים ואינן מתעמתות במקרה של חוב".
יפה שגיא: "אני לא יכולה להגיד שאף פעם לא נתקלתי באשה שנגדה נפתחו הליכים משפטיים, אבל זה בוודאי מאוד נדיר".
אורית שביט: "מי שלא הסדיר חובו לבנק לא יקבל יותר הלוואות. לעומת זאת מי שנקלע לקשיים ושילם את מלוא החוב – הדלת לא תנעל אוטומטית למי שעמד בהתחייבויותיו, גם אם הפריסה היתה יותר ארוכה לתשלום החוב ממה שהיה מיועד מלכתחילה, וכל מקרה ייבחן לגופו".
מה קורה כאשר חברה בקשיים מבקשת את הגנת בית המשפט?
יפה שגיא: "נקיטה בהליכים משפטיים על-ידי הבנק נועדה לממש את זכויות הבנק כנושה וכבעל בטוחות. כאשר החברה מבינה כי מצבה חמור מאוד ונושיה עלולים לפעול, היא מבקשת הגנה מבית המשפט באמצעות בקשה להקפאת הליכים. ברגע שמתמנה לחברה על-ידי בית המשפט נאמן הכפוף להוראותיו, מוקפאים כל חובות העבר וכל הכספים המגיעים לחברה עוברים לחשבון חדש בניהולו. הנאמן, בכפוף לאישור בית המשפט, מקבל את מלוא הסמכויות לניהול החברה בהקפאה, עד למציאת פיתרון בדרך של כניסת משקיע והסדר נושים. הבנק תומך בהקפאת הליכים במידה וקיים סיכוי סביר למציאת משקיע, ניתנת לו הגנה הולמת על בטוחותיו, וכאשר חלופה זו עדיפה על פני חלופת פירוק/ כינוס. גם שיקולים ציבוריים, דוגמת השלכות סגירת מפעלים בפריפריה, נלקחים בחשבון. זהות בעל התפקיד חשובה מאוד. כאשר מדובר בחברות גדולות שקורסות – דוגמת קלאבמרקט או קבוצת פויכטוונגר (מפרשת פלד גבעוני), ראוי שבעל התפקיד יהיה עו"ד מנוסה בתחום וישתייך למשרד גדול, שכן מדובר בעבודה רבה, אינטנסיבית, המחייבת הליכים מיידיים ומקבילים על מנת. להשתלט תוך פרק זמן קצר ביותר (לעתים תוך שעות וימים בודדים) על כל הפעילויות בחברה".
אורית שביט: "אם הבנק הוא נושה יחיד שיש לו שעבוד שוטף על החברה, אוכל לפנות ישירות ולבקש כינוס נכסים, כשמינוי הכונס הוא בכפוף לאישור בית המשפט. אנו נתקלים גם בחברות שבהן יש ריבוי של נושים, ויותר מבנק אחד. הבנקים השונים שותפים גם בחלק מהבטוחות (Pari Passu). במקרה כזה יפנו הבנקים לבית המשפט בבקשה לכינוס. קורה לא פעם שהעובדים – שאין להם שעבודים על החברה אך נהנים מזכות קדימה לקבלת סכומים המגיעים להם – מקדימים את שאר החייבים בפניה לבית המשפט ודרישה לפירוק מיידי.
"בקשה לפירוק ומינוי מפרק, או בקשה להקפאת הליכים, היא בדרך כלל אירוע המוני בבית המשפט. יש מספר גדול של גורמים, כולל נציגויות העובדים ורשויות המדינה, וכל אחד מהם מיוצג על ידי עורכי דינו, כאשר כולם דואגים שלא יקופחו בחלוקת העוגה. כמעט אף פעם לא יהיה די לכולם. יש נושים שיש להם שעבוד ספציפי על נכסים מסויימים, האמורים לעבור לרשותם. לבנקים יש בדרך כלל שעבוד שוטף על כל נכסי החברה והם מעוניינים למנוע משיכת כספים כלשהם שיגיעו לחברה על ידי נושים אחרים שאינם קודמים לבנקים בסדר הנשייה".
ניצה פוזנר אומרת, כי הכונס ממונה על ידי בעל השעבוד – על פי רוב זהו הבנקאי – ופועל מטעם בית המשפט ובמינויו. הכונס אמור לחלק את הכספים לנושים בהתאם לסדרי הנשיה בדין. בחוק יש סדר ברור וקבוע כאשר הכינוס הוא מתוקפו של שעבוד שוטף כללי.
בעדיפות הראשונה נמצאים העובדים, השכר המגיע להם וההפרשות הסוציאליות שהחברה חייבת להם.
במקום השני עומדות רשויות המס לשומת מס של שנה (לבחירת הרשות) ולאחריהן הרשות המקומית בגין ארנונה גם היא לתקופה של שנה אחת .
במקום השלישי בעלי הנכסים שמגיעים להם דמי שכירות – הם אמורים לקבל קודם כל שכר 12 חודשי שכירות המגיעים להם.
"הכונס פועל מכוח הסמכויות שבית המשפט הקנה לו ואמור לבצע את מימוש הנכסים, חלוקת התמורות וקביעת הזכאויות על פי החוק, תוך ידיעה שכל החלטותיו עשויות להניב ערעורים של צדדים לא מרוצים שיפנו שוב לבית המשפט.
"הליכי חדלות פרעון הם הליכים קולקטיביים (להבדיל מתביעה יחידנית) ומחייבים את עקרון שיוויון. כל הנושים מאותה קטגוריה צריכים לקבל יחס שוויון בפרעון החוב. הנושים שהם בדין קדימה מקבלים על פי רוב את מלוא חובם ובלבד שהנכסים אינם משועבדים בשעבוד קבוע, הבא לפני הנושים בדין קדימה.
"נושים מובטחים בשעבוד שוטף ובשעבוד קבוע – יגבו מהנכסים ועד גובה הבטוחה, וגובה הבטוחה ישמש גם לפרעון הריבית ההסכמית".
האם הכינוס הוא סוף דרכה של החברה?
ניצה פוזנר: "לא בהכרח. שלב הכינוס הוא גם השלב שבו החברה יכולה לבקש הקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות, שפירושו קבלת הגנת בית המשפט מפני הנושים. לעיתים קרובות, החברה תפנה לנושים ותנסה לתאם איתם את הבקשה להקפאת הליכים. הנושים עשויים לשתף פעולה ולא להתנגד לבקשת ההקפאה, אם הם סוברים, שאכן כדאי להפעיל את החברה כעסק חי למרות ההפסדים, והפעלה כזו תמקסם את התמורה. הזרמת אשראי נוסף בתנאים אלה תאפשר לשמור בצורה מיטבית על המוניטין ותפתח פתח למציאת קונה לחברה או – בניהול הכונס – להתאוששות. אשראי במצב כזה זוכה למעמד של הוצאות פירוק ולשם כך עליו להיות באישור ביהמ"ש.
"בישראל יש בעיה בהליך זה כי כל נושא הקפאת ההליכים מבוסס על תקדימים, בעיקר מגזירת גזירה שווה מהליכי פירוק. חוק החברות כולל רק סעיף אחד מפורש הקשור לנושא פירוקים, סעיף 350".
יפה שגיא: "במצב של הקפאת הליכים, הנאמן הופך למעשה למנכ"ל החברה, כל האורגנים של החברה משתנים, ועל הנאמן להחליט מי יהיו אנשי המפתח בחברה אשר יעבדו לצידו ובאילו צעדי התייעלות לנקוט, לרבות פיטורי חלק מהעובדים.
"מאידך, קיים גם הרצון לשמר את העובדים הטובים: עזיבתם של עובדים חיוניים תפגע בסיכויי ההבראה. לאנשים טובים יש אלטרנטיבות, ובמצב כזה יש להם גם אינטרס לנטוש".
ניצה פוזנר: "בנק או נושה אחר, שמתנגד להקפאת ההליכים, צריך להוכיח שהליך זה ירע את מצבו, ויקטין את הסיכוי שלו לממש את השעבודים השוטפים או הספציפיים על נכסי החברה. לכן, בדרך כלל בנקאים מתנים הסכמה להקפאת הליכים 'בלי שייפגעו זכויותיהם המובטחות'. כלומר, הנאמן צריך לשמור על המלאי הקיים ואינו יכול להשתמש בתמורה מהלקוחות לתפעול השוטף של החברה בתקופות הקפאת הליכים.
"אשראי חדש ונוסף, שיועמד לחברה במעמד הקפאת הליכים, יהיה בעל עדיפות על שעבודים אחרים, וישולם ראשון אם וכאשר החברה תגיע לפירוק.
בית המשפט, בבואו לדון בבקשה להקפאת הליכים, רואה לפניו שיקולים מעבר לטובתם של הנושים הקשורים: הסיכוי להמשך קיום עיסוק ותעסוקת העובדים, ומניעת קריסה שתפגע בשורה של גורמים שלישיים לא מובטחים. בית המשפט יביא בחשבון אם החברה המועמדת לסגירה נמצאת באיזור מצוקה, שם קריסתה תשפיע לרעה על יישוב שלם".