ב-2006 הכל היה דבש במערכת הבנקאית, בעצם – כמעט הכל. כאשר צוללים לתוך הנתונים מתגלות כמה בעיות שיש לתת עליהן את הדעת: קצב השיפור הולך ונעשה איטי יותר עם השנים, והרווחיות של הבנקים מפעולות רגילות אינה צומחת, ולעיתים אף מצטמצמת
שנת 2006 הייתה שנה מצוינת למשק הישראלי ושנת גאות בפעילות בשוק ההון. התוצר הלאומי הגולמי עלה ב– 5.1% , תוצר הסקטור העסקי גדל ב – 6.4% וההכנסה הפרטית הפנויה (אחרי מס) לנפש עלתה ב – 5.2%. במקביל, נמשכה הגאות בשוק ההון והחריף האיום התחרותי מצד המשקיעים המוסדיים. על רקע התנאים הללו, גדל הרווח הנקי של הבנקים בכ – 38%, וסך ההכנסות עלו ב – 8.7%. הפעילות הבנקאית התרחבה גם כן אך בקצב איטי יותר. הנכסים עלו בכ – 4.5%, סכום הפיקדונות מהציבור התרחב ב – 3.7% אבל האשראי לציבור גדל רק ב – 1.6% ומספר הלווים עלה ב – 1.0% בלבד.
בשנה שעברה נאלצו הבנקים, בעקבות המלצת "ועדת בכר" למכור את החברות שלהם העוסקות בחיסכון לטווח ארוך ובשוק ההון. כתוצאה ממכירה זו רשמו הבנקים הוצאות חריגות בדוחות הכספיים שלהם, דבר שהקשה על ההשוואה עם השנים הקודמות. כמו כן, חויבו הבנקים ברישומים חד פעמיים וחריגים בגין שינויים בכללי החשבונאות דבר שהקשה גם הוא על ההשוואה עם השנים הקודמות.
הגאות בשוקי ההון שהביאה להתרחבות גיוסי ההון של החברות הציבוריות באמצעות הנפקת מניות ואגרות חוב, גרמה לירידת חלקם של הבנקים בישראל במימון החברות אך למרות זאת הצליחו הבנקים לשפר במעט את איכות תיקי האשראי שלהם. סך האשראי הבעייתי הצטמצם ב – 8.2% והאשראי שאינו נושא הכנסה ירד ב – 12.4%. ההפרשות השוטפות לחומ"ס אמנם הצטמצמו באופן ניכר – 23.8%, אבל יתרת ההפרשה הצבורה נותרה ללא שינוי.
הסקירה שלפנינו מתרכזת בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות המחזיקות מעל 90% מהנכסים הבנקאיים. סקירה זו שמה דגש בעיקר על יחסים ומדדים כלכליים ופחות על היחסים החשבונאים המקובלים. אם כי, כל הנתונים נלקחו מהדוחות הכספיים השנתיים. הניתוח והמדדים השונים מתייחסים, אם כן, לסכום או לממוצע של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות. עם זאת ראוי לזכור שבמקרים רבים קיימים הבדלים בין הקבוצות הבנקאיות השונות שלא באו לידי ביטוי בסקירה זו.
הרווחיות
רוב מדדי הרווחיות ב- 2006 של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות, הצביעו על שיפור ניכר לעומת השנה הקודמת. יחד עם זאת, חשוב לציין שהשונות בביצועים בין הקבוצות הבנקאיות הייתה גדולה מאד, אם כי, כיוון השינוי היה דומה אצל כולן. התשואה להון העצמי הגיעה בממוצע לשיעור שיא של 17.5% ובמקביל הגיעה גם התשואה לנכסים המאזניים לשיעור של 0.99% הגבוהה בהרבה מאשר בשנים קודמות. אולם, מאחר שבשנה שעברה, הושפע הרווח הנקי של הבנקים מפעולות שונות שרובן היו בעלות אופי זמני או חד פעמי, יש להתייחס בזהירות לתוצאות הכספיות. לפיכך, יתכן שנכון יותר הפעם להסתכל על השינוי בהון העצמי, כלומר, בכמה גדל ההון מתחילת השנה. ואכן במהלך שנת 2006 גדל ההון העצמי של המערכת ב – 11.9% בהשוואה ל – 7.8% בשנה קודמת. חישוב זה כולל את הרווח הנקי "העובר" מדו"ח "הרווח והפסד" וכן את השינויים הנרשמים ישירות במאזן. גם על פי מדד זה, הייתה 2006 שנה טובה לבנקים, ביחס לשנים הקודמות, מבחינת הרווחית.
ואכן, לאחר שנים רבות שבהן הרווחיות של הבנקים בישראל הייתה נמוכה מהמקובלת בעולם, הצליחה המערכת בשנה שעברה להעלות את הרווחיות לרמה המקובלת בעולם. ב – 2006, הייתה התשואה להון (ROE) בממוצע 20.0% בארצות אירופה המערבית, 21.6% בארצות אמריקה הדרומית ו – 16.9% בשווקים המתעוררים (ישראל שייכת לקבוצה זו).
עם זאת, אם מסתכלים על מדדי רווחיות אחרים שמושפעים פחות מפעולות חריגות וחד פעמיות, אפשר לקבל תמונה קצת שונה. הרווח מפעולות רגילות לפני מס, נותר כמעט ללא שינוי ב – 2006 לעומת השנה הקודמת והרווח הנקי מפעולות רגילות, הצטמצם בלמעלה מ – 10%. תוצאה זו מחזקת את המסקנה שחלק משמעותי מהרווחיות בשנה האחרונה, מקורו בפעילות אחרת של הבנקים.
כידוע, הרווח הינו תוצאה של מכפלת "הכמות" – הפעילות הכלכלית של הבנק עם "המחיר" – דהיינו מרווח הריבית בין השימושים למקורות. הפעילות הכלכלית של הבנקים, המתבטאת ב"ערך המוסף" השווה להכנסה של גורמי הייצור (מוגדר כרווח מפעולות רגילות לפני מס בתוספת הוצאות שכר ונלוות, פחת והפחתות, ואחזקת מבנים) התרחבה בשנה שעברה ב – 8.7% לעומת 2005, יותר מאשר שיעור הגידול של התוצר העסקי. גם סך הנכסים המאזניים גדלו בכל המערכת אם כי בקצב נמוך יותר, כ – 4.5% . אולם המקור העיקרי והחשוב ביותר לרווח הפיננסי הוא האשראי לציבור. בממוצע, גדל האשראי לציבור מהמערכת הבנקאית ב – 2006 בשיעור זעיר של 1.6% לעומת שנת 2005.
במקביל לגידול המתון בשימושים, נותר פער הריבית ("המחיר"), כולל השפעת הנגזרים, כמעט ללא שינוי – 1.5% בשנת 2006 כמו גם ב – 2005. היציבות בפער הריבית הייתה תוצאה משולבת של שיפור מסוים במגזר הלא צמוד שקוזז כמעט במלואו בצמצום בפערי הריבית במגזר הצמוד למדד המחירים ובמגזר המט"ח. כדאי לשים לב שמרווח הריבית בלבד, הצטמצם ב – 2006 לעומת 2005. ורק בגלל השפעת הנגזרים, כתוצאה מניהול נכון של הסיכונים ופעילות מוגברת בשוק ההון, נותר המרווח הכולל ללא שינוי.
לשם השוואה, מרווח הריבית הממוצע ב – 50 הבנקים הגדולים באירופה ב – 2005 היה 1.1% ושנה קודם לכן – 1.4%. בארה"ב היה מרווח הריבית 3.6% בשנת 2005 וכך גם בשנה לפני כן.
לוח מס' 1 – מדדי ביצוע של המערכת הבנקאית – רווחיות
| 2006 | 2005 | 2004 | 2003 | 2002 | |
| 27,938 | 25,707 | 22,611 | 19,599 | 16,230 | ערך מוסף – תוצר (מיליוני ש"ח) |
| 17.53% | 13.98% | 11.96% | 8.01% | 2.46% | תשואה להון עצמי (ממוצע) |
| 0.99% | 0.76% | 0.64% | 0.40% | 0.12% | תשואה לנכסים (ממוצע) |
| 2.20% | 2.11% | 1.91% | 1.60% | 1.25% | רווח מימוני לנכסים |
| 10.87% | 13.03% | 11.72% | 8.54% | 2.64% | רווח מפעולות רגילות להון עצמי |
| 1.85% | 2.08% | 1.91% | 1.37% | 1.78% | מרווח ריבית (ללא נגזרים) |
| 1.52% | 1.51% | 1.53% | 1.45% | 1.92% | מרווח ריבית (כולל נגזרים) |
| 665.2 | 642.2 | 592.4 | 510.0 | 410.6 | פריון העבודה – ערך מוסף למשרת עובד (אלפי ש"ח) |
| 53.4% | 50.1% | 50.5% | 55.2% | 66.5% | עלות עבודה ליחידת תפוקה |
נתון נוסף העלול לעורר דאגה כלשהי הוא קצב הגידול של הפעילות הבנקאית על פני זמן. הסתכלות לאורך השנים מגלה שקצב הגידול של התפוקה הבנקאית (הערך הוסף) ושל סך הנכסים, הולך וקטן משנה לשנה. בשנת 2006 גדלה התפוקה בשיעור ממוצע של 8.7% לאחר גידול מקביל בשיעורים של 12.8%, 15.3%, 20% בשלוש השנים שקדמו לה, בהתאמה. במיוחד מדאיג שיעורו המזערי של הגידול באשראי לציבור המהווה את מקור ההכנסות העיקרי והנמשך של הבנק. כאמור, ההכנסות הן תוצאה של מכפלת הכמות והריבית. ומאחר שהריבית לא צפויה לעלות, אי גידול באשראי מגביל את הגידול בהכנסות.
לירידת קצב הגידול יש השלכות גם על פריון העבודה (מוגדר כערך מוסף למשרה). אמנם ב – 2006 נרשמה עליה בפריון העבודה, אבל שיעור עליה זו לעומת 2005, היה רק 3.6%, פחות ממחצית שיעור העלייה שנה קודם לכן (8.8%) . "תמונת הראי" של פריון העבודה היא עלות העבודה ליחידת תפוקה. לאחר ירידה רצופה בשנים הקודמות, השתנתה המגמה ב – 2006. אולם בשנה שעברה נרשמו הוצאות חריגות וחד פעמיות הקשורות לעלות העבודה ולכן קשה להוציא מסקנות חד משמעיות בנושא זה.
אחד המקורות החשובים להכנסות הבנק הוא: העמלות התפעוליות. נושא זה עלה לאחרונה לדיונים בועדת הכלכלה של הכנסת ורוב הדוברים שם מחייבים הטלת מגבלות על הבנקים בקשר לשינוי תעריפים.
אפשר לראות בלוח מס. 2, להלן, שחלקן של העמלות התפעוליות מסך ההכנסות, המימוניות והתפעוליות, התייצב בשנה האחרונה על מעט יותר מ – 32%. עם זאת, השוואה עם השנים הקודמות מראה על מגמה של ירידה רציפה בחלקן. לגבי העתיד קיימת האפשרות שבעקבות הדיונים בכנסת, יצמצם הרגולאטור את העמלות בשנים הקרובות, והמגמה תמשיך באותו כיוון.
לוח מס' 2 – תרומת העמלות והפעילות בחו"ל לרווח המערכת הבנקאית
| 2006 | 2005 | 2004 | 2003 | 2002 | |
| 32.5% | 32.9% | 34.8% | 37.1% | 42.3% | עמלות תפעוליות לסך ההכנסות |
| 10.2% | 26.4% | 25.3% | 14.1% | 112.7% | תרומת הפעילות בחו"ל לרווח הנקי |
הפעילות בחו"ל שבשנים הקודמות תרמה לרווח הבנק באופן משמעותי, נותרה, במונחי שקלים, ללא שינוי בשנה שעברה לעומת קודמתה. אך בגלל "הפרשי תרגום" (שינויים בשע"ח) הצטמצמה מאד התרומה לרווח הבנקים והיא הסתכמה בפחות ממחצית מהתרומה ב – 2005. מאחר שהרווח בחו"ל נתון מאד לתנודתיות כשהוא מתורגם לשקלים, הסיכון בהסתמכות עליו כמקור רווח גבוה מאד.
היעילות התפעולית
כל מדדי היעילות בשנה שעברה הצביעו על הרעה. בחלק מהם זו הייתה המשך של מגמה ובחלק אחר, שינוי במגמה. "יחס היעילות" (בעולם נהוגות מספר הגדרות ליחס זה), המבוטא באחוזים, מראה למעשה בכמה אגורות עולה ל"ייצר" שקל אחד של הכנסות, ולכן ככל שיחס זה קטן יותר, הבנק נחשב ליעיל יותר. מדד זה מקביל בערך לרווח התפעול בדו"ח כספי של חברה תעשייתית. לאחר ארבע שנים של שיפור ביעילות, חל בשנה שעברה שינוי לרעה. נסיגה זו ברמת היעילות היא תוצאה של עלייה הן בהוצאות התפעול והן בסך ההכנסות, אך בשיעורים שונים. אבל מכיון שב – 2006 נרשמו הוצאות חריגות, יתכן שהעלייה (הרעה) ביחס היעילות הייתה, למעשה, קטנה יותר.
לשם השוואה בלבד, יחס היעילות אצל 50 הבנקים הגדולים באירופה עמד ב – 2005 על שיעור של 63.2% ושנה קודם לכן היה השיעור 63.6%. בארה"ב בתקופה המקבילה היה השיעור הממוצע 57.2% ו – 58.0%, בהתאמה.
לוח מס' 3 – מדדי יעילות תפעולית של המערכת הבנקאית
| 2006 | 2005 | 2004 | 2003 | 2002 | |
| 72.3% | 69.7% | 70.8% | 76.8% | 88.2% | יחס היעילות – הוצאות תפעוליות לסך ההכנסות |
| 0.86 | 0.83 | 0.84 | 0.91 | 1.06 | הוצאות ממוצעות (הוצאות תפעוליות לערך מוסף) |
| 2.6% | 2.5% | 2.3% | 2.3% | 2.2% | הוצאות תפעוליות לסך הנכסים |
| 15.7% | 19.1% | 18.3% | 14.5% | 5.2% | רווח נקי מפעולות רגילות לסך הכנסות |
| 57.6% | 60.6% | 61.9% | 60.2% | 55.5% | יחס הכיסוי – הכנסות תפעוליות להוצאות תפעוליות |
מגמה דומה מתקבלת כאשר מיחסים את ההוצאות התפעוליות לתפוקה (הערך המוסף) – הוצאות ממוצעות. יחס זה מראה כמה אגורות דרושות כדי לייצר תפוקה של שקל אחד. ולכן ככל שיחס זה נמוך יותר "יעילות הייצור" גבוהה יותר. גם במקרה זה, יתכן וחלק מהעלייה מקורה בהוצאות חריגות הקשורות עם עלות העבודה. אם כי נתון זה מתאים למגמה הרב שנתית המצביעה על ירידה בקצב השיפור ביעילות התפעולית. קשה לדעת אם הגידול בהוצאות הממוצעות מבטא מעבר של המערכת לתחום של "חסרונות לגודל" (תזוזה על פני "העקומה") או שגורמים אחרים הגדילו את ההוצאות (תזוזה של "כל העקומה"). הבחנה זו חשובה כאשר רוצים לבדוק עד כמה יכולים הבנקים להמשיך ולהתיעל.
הסיכונים
כמעט כל מדדי הסיכון הצביעו על ירידה ברמת הסיכון במערכת בהשוואה לשנה הקודמת, אם כי בשיעור קטן. השונות בין הקבוצות הבנקאיות הייתה גדולה, ולעיתים גם בכוונים שונים ומנוגדים. עם זאת, אי אפשר לציין בנק אחד שבו כל המדדים הראו שיפור ברמת הסיכון.
יחס "הלימות ההון" ב- 2006 עלה בעשירית נקודת האחוז בלבד והגיע ל – 10.8%. למרות שכל הבנקים שומרים על יחס גבוה מהנדרש ע"י בנק ישראל (9%), עדיין שיעור זה נמוך מהמקובל ברוב המדינות בעולם. כך למשל, בארצות אירופה המערבית עמד יחס הלימות ההון ב – 2006 על כ – 12.2% בממוצע, בארצות אמריקה הלטינית הוא היה כ – 14.6%, ובשווקים המתעוררים (ישראל שייכת לקבוצה זו) עמד היחס על 14.8%. יש לזכור שברוב הארצות הללו יחס הלימות ההון המזערי הנדרש הוא רק 8%.
לוח מס' 4 – מדדי סיכון במערכת הבנקאית
| 2006 | 2005 | 2004 | 2003 | 2002 | |
| 10.8% | 10.7% | 10.7% | 10.3% | 9.9% | יחס הלימות ההון |
| 7.35% | 7.10% | 7.26% | 6.56% | 6.55% | הון ראשוני לנכסי סיכון (Tier 1) |
| 79.4% | 79.4% | 78.6% | 78.4% | 79.3% | נכסי הסיכון לסך הנכסים |
| 9.5% | 10.5% | 12.0% | 11.5% | 11.2% | סך האשראי הבעייתי לסך האשראי לציבור |
| 20.6% | 21.6% | 21.6% | 22.6% | 22.1% | האשראי שאינו נושא הכנסה לסך האשראי הבעייתי |
| 1.51 | 1.35 | 1.05 | 0.48 | 0.36- | RAROC – התשואה להון מותאמת לסיכון |
הסיבה העיקרית למצב זה היא שזמן רב לא יכלו הבנקים להנפיק "הון ראשוני" ולהגדיל באופן משמעותי את היחס בינו לבין "נכסי הסיכון" (Tier 1) . על פי תקנות "ועדת באזל", סכום "הון הסיכון" לא יכול לעלות על 1.5 בערך מההון הראשוני. ולכן, על מנת להגדיל את יחס הלימות ההון הבנקים צריכים, למעשה, להנפיק מניות. אולם דבר זה לא התאפשר בעבר, לפני סיום תהליך ההפרטה של הבנקים. מכאן שאם יחס ההון הראשוני עומד על 7.35% , יחס הלימות ההון הכולל יכול להיות רק מעט יותר מ – 11%. יש לזכור שהאנליסטים בעולם מסתכלים על יחס זה כאחד המדדים העיקריים ליציבותו של בנק כלשהו. שכן, חשיבותו של מדד זה בכך שהיא מבטאת את יכולתו של הבנק להתמודד עם רוב ההפסדים הכספיים הצפויים בעסקים עם לקוחות. ככל שיחס זה גבוה יותר פירושו שיש לבנק "כרית ספיגה" מספיק גדולה כדי לכסות את ההפסדים הצפויים.
מדד משלים לנושא "הלימות ההון" הוא: היחס שבין סך נכסי הסיכון (הנכסים המאזניים והחוץ מאזניים המשוקללים ברמת הסיכון שלהם) לבין סך הנכסים המאזניים. בשנה שעברה לא חל שינוי במדד זה והדבר מצביע על כך שלא היה, בממוצע, שינוי ברמת הסיכון של השימושים השונים, כאשר המרכיב העיקרי הוא: הלוואות לציבור.
ההפרשה השוטפת לחובות מסופקים הצטמצמה מאד ב – 2006 לעומת 2005, בכ – 24% , וחלקה באשראי לציבור ירד ל – 0.52% לעומת 0.69% שנה קודם לכן. אולם יתרת ההפרשה הצבורה, הרשומה במאזן, נותרה כמעט ללא שינוי. ולפיכך, מכיוון שסך האשראי לציבור גדל בשיעור מזערי של כ – 1.6% , חלקה של ההפרשה מהאשראי ירד בשיעור זהה. חשוב להעיר שהפרשה שוטפת הינה "זרם" והאשראי הינו "מלאי". ולכן המדד המתייחס ליתרת הפרשה, מבטא טוב יותר את המצב.
על אף האמור לעיל, אפשר להצביע על שיפור באיכות האשראי אם מסתכלים על התפתחות האשראי הבעייתי בכללו. הסכום הכולל הצטמצם בכ – 8.2% ב – 2006 לעומת השנה הקודמת ולכן חלקו בסך האשראי לציבור ירד מ – 10.5% ל – 9.5% בשנה שעברה. גם הרכב האשראי הבעייתי השתפר כאשר חלקו של האשראי שאינו נושא הכנסה בסך האשראי הבעייתי הצטמצם בכ – 4.5%.
למרות השיפור באיכות האשראי, עדיין רחוקה המערכת בישראל מהמצוי בעולם. שיעור האשראי הבעייתי מסך ההלוואות בממוצע בארצות אירופה המערבית היה ב – 2006 כ – 1.7% בלבד, בארצות אמריקה הדרומית – 3.0% ובשווקים המתעוררים (כולל ישראל) – 5.2%.
על מנת לשלב את הרווחיות והסיכון יחדיו משתמשים במדד RAROCשהפך בשנים האחרונות מקובל מאד בחישוב רווח של בנק מסחרי (מדד זה הוא למעשה שם כללי למדדי רווחיות המתחשבים בסיכון ויש לו מספר הגדרות שונות). מדד RAROC המופיע כאן חושב בדרך דומה לזו שבנק ישראל נוהג לחשב. מדד זה מקביל, פחות או יותר, למדד "Sharpe" הידוע. במונה מחושבת התשואה העודפת (מעל תשואה חסרת סיכון) ובמכנה רשומה סטיית התקן המרבית, בהסתברות של 99%, של התשואה להון. יחס זה מבטא, על כן, את הפיצוי במונחי תשואה עודפת עבור יחידת סיכון של השקעה בהון הבנק שכן, ההנחה היא שסטיית התקן מגלמת את כל הסיכונים של הבנק. ככל שיחס זה גבוה יותר התמורה במונחי סיכון גבוהה יותר. הגידול הרב במדד זה ב – 2006 הוא בעיקר תוצאה מהעלייה הניכרת ברווח הנקי שקוזזה רק בחלקה על ידי הגידול בסטיית התקן של התשואה (רמת הסיכון הכולל) והעלייה המתונה בתשואה חסרת הסיכון.
סיכום
השנה שעברה, 2006, הייתה שנה טובה לבנקאות הישראלית, מבחינת הרווחיות. כל הבנקים הציגו גידול ניכר ברווח הנקי ושיפור משמעותי ברוב מדדי הרווחיות. השיפור ברווחיות הוא תופעה של מגמה הנמשכת כמה שנים. אולם, אי אפשר להתעלם משתי תופעות הקשורות לכך. האחת, קצב השיפור הולך ונעשה איטי יותר עם השנים. והשניה, הרווחיות של הבנקים מהפעולות הרגילות המהווה את "הלחם והחמאה" שלהם, נותרה כשהייתה בשנים האחרונות, ובמקרים אחדים היא אף הצטמצמה. תופעה זו מקורה בתחרות החריפה מצד מתווכים פיננסיים אחרים ובראשם המשקיעים המוסדיים הפעילים בשוק ההון, ופתיחת השווקים למשקיעים מחו"ל.
למרות הירידה החדה בהפרשות לחובות מסופקים, עדיין סובלת המערכת הבנקאית בישראל מתיק אשראי בעל איכות נמוכה, נטל העבר, וחלקו של האשראי הבעייתי מסך האשראי גבוה אצל כל הבנקים, בהשוואה למקובל בעלם. עם זאת, רוב המדדים הראו על שיפור מסוים ברמת הסיכון של הבנקים.
אפשר לומר שבשנת 2006 נהנתה המערכת הבנקאית בישראל מרווחיות משופרת, יציבות ואף ירידה קטנה ברמת הסיכון, אך מנגד עדיין סובלת המערכת מרמת יעילות נמוכה שהורעה בשנה שעברה וכן היא סובלת מאיום תחרותי ההולך וגובר מצד גופים חוץ בנקאיים ומשקיעים מחו"ל.