החיסכון הפנסיוני נועד להבטיח לחוסך עתיד כלכלי בשנים שלאחר פרישתו מהעבודה, או במקרה של נכות, וביטחון לשאיריו במקרה שנפטר. בעקבות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, קופות גמל, ייעוץ ושיווק פנסיוני, שנחקק על-פי מסקנות ועדה בראשותו של מנכ"ל משרד האוצר בעבר, יוסי בכר, ניתנה למבוטחים אפשרות לבחור בין המכשירים השונים לחיסכון ארוך טווח: קופות גמל, ביטוחי מנהלים וקרנות פנסיה חדשות. כך יכול כל עובד לבחור לעצמו מסלול חיסכון פנסיוני כראות עיניו, וגם לעבור ממסלול למסלול כמעט בכל עת, לפי חישובי כדאיות אישיים.
יש מכלול שיקולים שיש לתת עליהם את הדעת בבחירת המסלול ובהחלטה על הגוף שאתו מתקשרים לצורך החיסכון הפנסיוני: גובה דמי הניהול, סוגיות מיסוי, טיב השירות שניתן, מצב משפחתי, מצב בריאות, התשואות של הגוף המבטח (השוואות באתרים gemelnet.mof.gov.il ו-pensyanet.mof.gov.il), כיסויים ועוד.
עם מי מתייעצים
לפני קבלת החלטה כה מהותית שיש לה השלכות לשנים רבות, ולאור מורכבותם של חלק מהמוצרים בשוק הזה, חשוב להתייעץ עם מומחים כדי לקבל החלטה מושכלת. במצבים כמו פיטורים או התפטרות או לפני פרישה יש לייעוץ הפנסיוני חשיבות מכרעת, שכן החלטות שיתקבלו בנקודות אלה, ודומות להן בחיים, יכולות להשפיע באופן משמעותי על גובה הקצבה שתתקבל במועד הפרישה, וכן על כיסויים במקרי פטירה, נכות ואירועים ביטוחיים נוספים. גם שינויי הרגולציה התכופים בתחום הביטוח הפנסיוני מחייבים התמצאות והתייחסות של היועץ לנסיבות האינדיבידואליות של הלקוח.
תחום הייעוץ הפנסיוני עבר מהפכה בשנים האחרונות והוסדר בחוק בשנת 2005. בין יתר הנושאים שעסקה בהם ועדת בכר הוסדר התחום באופן המאפשר למספר שחקנים לעסוק בו בכפוף לרישיון שמנפיק משרד האוצר.
החוק מבחין בין ייעוץ פנסיוני לבין שיווק פנסיוני. ייעוץ פנסיוני הוגדר כמתן ייעוץ לפרט באשר לכדאיות תוכניות החיסכון שברשותו, ואילו שיווק פנסיוני מוגדר כמתן ייעוץ בידי בעל רישיון שיש לו זיקה למוצר הפנסיוני שעליו הוא נותן את הייעוץ. זיקה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בזכאות המשווק לטובת הנאה כלשהי בקשר עם ביצוע עסקה במוצר – כדוגמת סוכני ביטוח ומנהלי הסדר, המקבלים עמלות מחברות הביטוח או מקרנות הפנסיה בעבור מוצרים שהם משווקים – או בעצם ניהול המוצר הפנסיוני שבגינו ניתן הייעוץ, דוגמת חברות הביטוח או החברות המנהלות עצמן ועובדיהן.
המלצות המשווק הפנסיוני ניתנות אך ורק ביחס למוצרים הפנסיוניים שלהם יש לו זיקה. לעומת זאת, את הייעוץ הפנסיוני נותן בעל רישיון שאין לו כל זיקה למוצר פנסיוני כזה או אחר. היועץ הפנסיוני אינו מקבל כל טובת הנאה מיצרן פנסיוני כזה או אחר, והוא מחויב לבחון בעבור הלקוח, וללא הטיה, את כלל המוצרים הפנסיוניים והגופים הפנסיוניים הקיימים בשוק.
יועצי המערכת הבנקאית הם יועצים פנסיוניים. הבנקים רשאים להתקשר בהסכם עם כלל הגופים המנהלים מוצרים פנסיוניים לקבלת עמלת הפצה אחידה. הגוף המנהל הוא זה אשר נושא בתשלום עמלת ההפצה, מתוך דמי הניהול שאותם הוא גובה מהמבוטח או מהעמית. בנוסף לייעוץ הפנסיוני שנותנים הבנקים מתיר החוק גם ליועץ פנסיוני עצמאי/פרטי לפעול בתחום, ועל-פי רוב הלקוח משלם ליועץ תשלום חד-פעמי בעבור הייעוץ.
קרנות הפנסיה החדשות
קרנות הפנסיה החדשות הוקמו בראשית 1995, בשל סגירתן של קרנות הפנסיה הוותיקות בפני מצטרפים חדשים. את הקרנות החדשות הקימו הקרנות הוותיקות, ובמהלך 2005 – בעקבות הרפורמה בתחום – נמכרו מרביתן לחברות הביטוח, ושוק הביטוח הפנסיוני הפך לתחרותי יותר מבעבר.
זכויות העמיתים מעוגנות בתקנון הקרן, הקובע את דרכי פעולתה ואת מדיניותה כלפי החוסכים בה. החוק מחייב את הקרנות החדשות לבצע הפחתה חד-צדדית בזכויות העמיתים, אם מתרחשת פגיעה באיזון התקציבי של הקרן. תקנוני הקרנות שונים זה מזה במספר משתנים, כמו הגדרת השכר הקובע למקרה נכות או פטירה, תוכניות הביטוח, קיזוזים בעת אירוע ביטוחי מזכה, היוון וכד'.
אחרי שהעובד בוחר בקרן פנסיה כלשהי, יועבר מדי חודש לקרן שיעור מסוים משכרו – סכום הנלקח בחלקו מכספי העובד ובחלקו מכספי המעסיק. סכום זה מכונה דמי גמולים, והוא מורכב מכספים המיועדים לתגמולים ולפיצויים עד תקרה של 20.5% מפעמיים השכר הממוצע מהמשק. גובה דמי התגמולים מחושב בחלוקות שונות, הנקבעות בהסכם שבין העמית בקרן לבין מקום עבודתו, כאשר החלוקה המקובלת היא: מצד העובד 5.5% מרכיבי השכר המשמשים בסיס לחישוב הפרשות (להבדיל מהשכר בפועל), ובנוסף 12% מצד המעסיק, הכוללים מרכיב הנועד לצורך תשלום פיצויים במקרה של הפסקת עבודה בשיעור של 6%. ניתן להגדיל את שיעור ההפקדה עבור מרכיב התגמולים עד 7% לעובד ו-7.5% למעסיק.
עמית בקרן פנסיה ששכרו עולה על פעמיים השכר הממוצע במשק, יכול לבטח את שכרו שמעבר לתקרה בקרן פנסיה כללית (המעניקה פנסיית נכות, שאירים וזקנה), בקרן פנסיית יסוד (זקנה בלבד), בקופת גמל לא משלמת לקצבה או בביטוח מנהלים כפי שיפורט בהמשך.
קרן הפנסיה מבטחת את עמיתיה גם למקרה של פטירה או אובדן כושר עבודה (נכות). מדי חודש מנכה הקרן מדמי הגמולים המועברים אליה את עלויות הסיכונים הביטוחיים. גובה העלויות הוא נגזרת של רמת הכיסוי הביטוחי ומסלול הביטוח שבחר בו העמית. על פי החוק, בכל מקרה לא יעלה גובה התשלום לרכישת ביטוחים אלה על 35% ממרכיבי התגמולים שהועברו לקרן, גם אם אין בסכום זה כדי להקנות לעמית את הכיסויים המבוקשים.
החל משנת 2004 חישוב הזכויות בקרנות הפנסיה החדשות הועבר למבנה של קרן תשואה, וזאת בשל הפחתה מדורגת עד לכדי 30% בשיעור איגרות-החוב המיועדות (המונפקות בידי המדינה בתשואה של 4.8%, מגובות על ידה ונחשבות השקעה בטוחה וסולידית) באפיקי ההשקעה שבהם בוחרת הקרן. יתרת סל ההשקעות מחולקת בהשקעות שונות בשוק ההון, שמהן מושגת התשואה המשמשת כמקור הכנסות שאמור להגדיל את ההון הצבור של הקרן. גובה הפנסיה המשולמת לעמיתים תלוי באופן ניכר ביכולת החברות המנהלות את הקרנות לנהל את ההשקעות באופן שיניב תשואות גבוהות וישולב באופן מיטבי עם הסיכונים האקטואריים. ככל שההשקעות יבוצעו בצורה מוצלחת יותר, תהיה התשואה גבוהה יותר, ובמקביל יגדל גם הון הקרן המחולק לעמיתים בהתאם לאפיקי החיסכון שבהם בחרו.
בסיס ההכנסות של החברות המנהלות את קרנות הפנסיה החדשות הוא דמי הניהול שהן רשאיות לגבות מהכספים המופקדים בקרנות, בתמורה לניהול כספי העמיתים. דמי הניהול יכולים להגיע לשיעור מרבי של עד 6% מדמי הגמולים, ועוד 0.5% מההון הצבור בקופת הקרן. עיקר התחרות בין הקרנות החדשות מבוסס, אם כן, על תשואת הקרן לעמיתים ועל שיעור דמי הניהול מתוך כספיהם.
בקרן תשואה נצברות ההפקדות על שם העמית לאחר הפחתת דמי ניהול ודמי סיכון (דמי סיכון – עלויות רכישת ביטוח למקרי פטירה ונכות), ובתוספת רווחי הקרן בגין השקעותיה. בהגיע העמית לגיל פרישה תמיר הקרן את הסכום שנצבר לזכותו לקצבה חודשית, וזאת בהתאם למקדמי המרה הקבועים בתקנון הקרן בהתאם לגילו, מינו ומסלול החיסכון או הביטוח שבו בחר במעמד הצטרפותו לקרן.
הסכום הצבור של עמיתי הקרן מתעדכן פעם בשנה בהתאם לעודף או לגירעון האקטוארי, המשקף את היחס בין כלל נכסי הקרן לבין התחייבויותיה, אשר נקבע אחת לשנה. כלומר, הגירעון האקטוארי נובע מסך כל התשלומים מקופת הקרן לעמיתיה, בעקבות אירועים מזכים שחלו באותה שנה: תשלומי הקרן לשאירים כתוצאה ממקרי פטירה, תשלומי הקרן בשל מקרי נכות, הפסקת הפקדות של עמיתים וכו'. ככל שירבו תשלומי קצבאות שארים או תשלומים בגין אובדן כושר עבודה גדל הסיכון להיווצרות גרעון אקטוארי, ולהיפך – ככל שיקטנו מקרים אלה, גדל הסיכוי ליצירת עודף אקטוארי. ככל שקיים עודף אקטוארי, מחולק העודף בין העמיתים. תשואות הקרן – רווחים או הפסדים – נרשמות לזכות או לחובת העמיתים מדי חודש בחודשו, ובהתאם לכך גדלות או קטנות זכויותיהם.
כיסויים בקרנות הפנסיה החדשות
בקרנות הפנסיה החדשות נהוגה פנסיה מקיפה הכוללת כיסוי לזקנה, שאירים ונכות.
פנסיית נכות – הקרן מעניקה קצבת נכות לעמית שאיבד את כושר עבודתו לתקופה של 30 יום לפחות (תלוי בתקנון הקרן) בין אם הנכות היא מלאה, חלקית או זמנית. קצבת הנכות לא תעלה על 75% מהשכר המבוטח. הצטרפות לראשונה לקרן מסוף שנות העשרים לחייו של העמית עלולה שלא להקנות את הפיצוי המרבי (תלוי בתקנון הקרן ובמסלול שאליו הצטרף העמית). במקרה זה יכול עמית המעוניין בכך לבחור במסלול המבטיח פיצוי בשיעור האמור (בכפוף לגיל ההצטרפות שלו). במקרה של נכות בשל תאונת עבודה או פעילות איבה תקוזז, באופן חלקי, הפנסיה שמשלמת הקרן.
פנסיית שארים – קרן הפנסיה משלמת קצבה חודשית לבן/בת הזוג של עמית שנפטר למשך כל חיו/חייה, ולילדים עד גיל 21. פנסיית שארים משולמת בשל אירוע פטירה מכל סיבה שהיא. הפנסיה תחושב כשיעור מהמשכורת הקובעת בהתאם למסלול שבו בחר העמית. היקף פנסיית השארים לא יעלה על 100% מהשכר המבוטח.
מסלולים בקרנות הפנסיה החדשות
קרנות הפנסיה החדשות מציעות לעמיתיהן מספר מסלולי פנסיה, המאפשרים לכל אחד מהם לבנות תוכנית המותאמת לצרכיו לפי משתנים של גיל, מצב משפחתי ועוד. ניתן לעבור בין המסלולים בהתאם לשינויים החלים במצבו האישי של העמית (נישואין, הולדת ילדים וכד'), ועל-פי רצונו.
להלן תיאור מספר מסלולים המוצעים ע"י הקרנות:
- מסלול המאפשר כיסוי מוגבר לנכות ולחיסכון.
- מסלול המאפשר כיסוי מוגבר לשארים.
- מסלול המאפשר כיסוי מוגבר לחיסכון.
- מסלול המכוון למצב של זהות בין הכיסויים הביטוחיים, ללא הטיה לטובת מטרה מסוימת.
- מסלול אישי, המאפשר בניית תוכנית על-פי צרכיו האישיים של המבוטח.
בעת הפסקת עבודה נשמרים הכיסויים באופן מלא למשך 5-3 חודשים, תלוי בתקנון הקרן וכן בתקופת הביטוח של העמית. קרנות הפנסיה מאפשרות לכל עמית לשמור על הכיסוי הביטוחי המלא תמורת תשלום מופחת, בתקופות שבהן אין לו הכנסה או שהכנסתו נמוכה, וזאת לתקופה של עד 24 חודשים.
הכיסוי במקרה של נכות או מוות הוא מיידי וללא תקופת אכשרה (תקופה מינימלית שחייבת לעבור בין ההצטרפות לבין הזכאות לקבלת פיצוי באירוע מזכה), למעט מקרים של מחלה קודמת. במקרים אלה נדרשת תקופת אכשרה של 5 שנים.
קרנות הפנסיה הוותיקות
ככלל, קרנות הפנסיה הוותיקות קיבלו חברים חדשים עד 1 בינואר 1995. החל ממועד זה, הוקמו קרנות הפנסיה החדשות.
בשנת 2003 הולאמו קרנות ותיקות אשר סבלו מגירעון אקטוארי על ידי ממשלת ישראל, שהחילה על כלל הקרנות את התקנון האחיד הקובע תנאים שווים על כל המבוטחים. התקנון האחיד שינה את זכויות העמיתים בקרנות הללו: העלאת גיל הפרישה (נשים: מ-60 ל-64; גברים מ-65 ל-67), אופן חישוב הפנסיה שונה, העלאת דמי הגמולים בשיעור של 3%, החמרת תנאי קבלת פנסיית נכות ושאירים ועוד.
בשנת 2008 אוחדו כלל הקרנות הוותיקות הגרעוניות תחת קורת גג אחת, הכוללת את הקרנות "שהולאמו": מבטחים, קרן הגמלאות המרכזית, מקפת, קופת הפנסיה לעובדי הדסה, קרן פועלי בניין, קרן פועלים חקלאיים, קרן נתיב וקרן הגמלאות של חברי אגד.
בעקבות הרפורמה בקרנות, עומדים דמי הגמולים המקסימאליים המועברים לקרנות הוותיקות על סך של 20.5% משכרו הפנסיוני של העובד המורכבים מ-7% תגמולי עובד, 7.5% תגמולי מעסיק ו-6% פיצויים (מעסיק). הגמלאים משלמים דמי ניהול בשיעור של 1.75% מהפנסיה החודשית.
שיטות החישוב לשכר הקובע הנהוגות בקרנות הותיקות הן:
שיטת שלוש השנים מתבססת על ממוצע המשכורות הקובעות לפנסיה בשלוש השנים האחרונות שלפני הפרישה. שיטה זו נהוגה בקרנות הפנסיה מבטחים, נתיב, קרן פועלים חקלאים, קרן פועלי בניין, אגד והדסה. לגבי התקופה שממועד ההצטרפות ועד אוקטובר שנת 2003 והחל ממועד זה, חלה על עמיתי הקרנות הנ"ל שיטת יחסי השכר.
בשיטת יחסי השכר (הידועה גם כשיטת הממוצעים) מחושב היחס בין שכר העמית לבין השכר הממוצע במשק. כלומר, בכל חודש מחלקים את השכר הפנסיוני בשכר הממוצע החודשי במשק וכך מתקבל היחס ביניהם. בגיל הפרישה מחשבים את הממוצע של כלל היחסים לאורך כל שנות הביטוח הפנסיוני (אולם לא יותר מ-420 היחסים הטובים ביותר) ומכפילים נתון זה בשכר הממוצע השנתי במשק. כך, מתקבל השכר הפנסיוני ממנו יחשבו את הקצבה החודשית. שיטה זו נהוגה במקפת ובקג"מ – עליהן לא חלה שיטת שלוש שנים אחרונות.
ביטוח מנהלים
ביטוח מנהלים הינו למעשה תוכנית חיסכון לשכירים או לעצמאיים הנרכשת מחברת ביטוח וכוללת חיסכון לעת פרישה, הניתן כסכום חד פעמי או כקצבה חודשית (תלוי בסוג התוכנית), וכן ביטוח חיים למקרה פטירה עם אפשרות לביטוח אובדן כושר עבודה.
כמו בקרנות הפנסיה, גם בביטוחי מנהלים, מעבירים המעסיק והעובד דמי גמולים (תגמולים ופיצויים) מהשכר המבוטח לחברת הביטוח.
החל מינואר 2008, הטבות המס בגין משיכת הכספים זהות בכל אפיקי הביטוח הפנסיוני. ישנם מספר הבדלים בין קרנות הפנסיה לבין ביטוחי המנהלים. להלן חלק מהם:
בשונה מקרנות הפנסיה הפועלות מכוח תקנון, הרי שחברות הביטוח פועלות מכוח פוליסה שהיא מעין חוזה מחייב בין החברה לבין המבוטח שאינה ניתנת לשינוי חד צדדי על ידי חברת הביטוח.הכספים המועברים לחברות הביטוח מושקעים בשוק ההון באפיקים שונים והן אינן זכאיות לרכוש אג"ח מיועדות.
בניגוד לקרנות הפנסיה בהן ניתנת קצבה לשאירי העמית במקרה של פטירה, בביטוחי המנהלים יינתן סכום חד פעמי למוטבים אשר נקבעים על ידי המבוטח.
בביטוחי המנהלים נהוגה הגדרה עיסוקית הקובעת כי אם אדם נפצע/חלה ואינו יכול לעבוד במקצוע בו עבד ערב קרות האירוע – הוא יהיה זכאי לפנסיית נכות. בקרנות הפנסיה ההגדרה העיסוקית קובעת זכאות לפנסיית נכות רק אם בקרות מחלה/פציעה לא יוכל המבוטח לעבוד במקצוע שלו או בכל מקצוע אחר ההולם את כישוריי והשכלת המבוטח. כלומר, ההגדרה בחברות הביטוח עשויה להיות מיטיבה יותר עם חלק מהלקוחות.
חברות הביטוח מאפשרות לרכוש ביטוחים נוספים על הביטוחים הניתנים על ידי קרנות הפנסיה: נכות מתאונה, מוות מתאונה ועוד על פי בחירת וצרכי המבוטח.
עד שנת 2007, לביטוחי המנהלים היו שני מסלולים: הוני או קצבתי. החל משנת 2008, הפכו גם התוכניות ההוניות לקצבתיות.
ההפקדות במסגרת ביטוח המנהלים מחולקות באופן הבא: המעסיק יכול להעביר שיעור של 8.33% מהשכר לפיצויים ובנוסף עד 7.5% מהשכר לתגמולים (כולל כיסוי למקרה של אובדן כושר עבודה). העובד רשאי להפקיד עד 7% משכרו. סך ההפקדות המקסימאלי עומד על שיעור של 22.83%.
דמי הניהול בביטוחי המנהלים יכולים להיקבע על פי מודלים שונים. מודל אחד לפיו דמי הניהול מתחילים עם תחילת תקופת הביטוח בשיעור של 13% מדמי הגמולים ולאורך השנים מופחתים עד שיעור של 5%. בנוסף, נגבים 1.5% (לעתים פחות) מהסכום הצבור. שיטה נוספת היא דמי ניהול קבועים של 11% מהפרמיה ובנוסף 1% מהצבירה.
אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית.