ישראל טראו, מנכ"ל בנק אגוד, מדבר על השפעת אי השקט הפוליטי־מדיני על עולם העסקים. כמי שמנהל את הבנק השישי בגודלו, הוא מתייחס לסביבה הבנקאית ולתוכניות הבנק בתחום הקמעונאי: גם מפתחים בנקאות אינטרנטית ללקוחות שלא מחפשים ייעוץ, וגם מציעים סניפי בוטיק ללקוחות שרוצים לדעת איך נראה הבנקאי שלהם
"כשמסתכלים על התפתחות שוק הבנקאות בישראל, ובמיוחד על הבנקאות הקמעונאית, מבינים שבשנים האחרונות הרבה מאד כוח עבר לצרכנים. ישנה תחרות ערה בין הבנקים השונים, והחסם העיקרי המונע מעברים בשיעורים גבוהים בין הבנקים הוא השמרנות והפאסיביות של הלקוח. רגולציה נכונה יכולה אמנם לסייע לתהליכים אלו, אולם מה שבאמת נחוץ על מנת שהשוק יהפוך למשוכלל הוא בעיקר השכלה פיננסית, מודעות ומוטיבציה מצד הלקוח לצאת מהפינה הנוחה שלו ולבחור בבנק שמציע לו את ההצעה הטובה ביותר עבורו. כך אומר ישראל טראו, מנכ"ל בנק אגוד, בראיון למגזין "בנקאות".
לדבריו, "לציבור יש רתיעה מהתחום הפיננסי. רואים את זה גם באדישות הציבור בטיפול בפנסיה, בקופות בגמל, בהשקעות לטווח ארוך ובביטוחי חיים. אני נתקל לעיתים במנהלים בכירים בעולם העסקי, שכאשר זה נוגע לכסף שלהם, הם מפגינים חוסר רצון לעסוק בזה. אנשים מעדיפים את המוכר ופחות מוכנים לעשות שינוי".
טראו נכנס לתפקיד בתחילת מרץ 2014, לאחר קריירה ארוכה בקבוצת הבינלאומי, שבה התקדם במסלול הניהולי במספר תפקידים, ממנהל סניף ועד חבר הנהלת הבנק וראש החטיבה הבנקאית, ועם רכישת בנק אוצר החייל על ידי הבינלאומי, מונה למנכ"ל בנק אוצר החייל – תפקיד שבו כיהן כשבע שנים.
איך אתה רואה את המשק ומהו הצפי לשנת 2015, על רקע סימני השאלה הקיימים והקדמת הבחירות?
"סימני השאלה קיימים כמעט תמיד, כי אנחנו בסביבה מאוד לא יציבה. בעודנו מדברים, ממשלה מתפרקת ובתוך פחות משנתיים אנו הולכים לבחירות. זה מעיד על חוסר רגיעה. למרות שלא אוהבים לקשור את זה, אני חושב שרגיעה פוליטית, גם מבית וגם מחוץ, היא מפתח לעסקים טובים. אם נצליח להרגיע את השטח ולשמר שיתוף פעולה בטחוני, שיביא ליותר יציבות, אין סיבה שהמשק לא יהיה במצב סביר, עם צמיחה סביב 3%.
"הבעיה היא שאנחנו סובלים מזעזוזים פוליטיים ואמירות והתנהגויות שמעוררות מערבולות אוויר, ואז הטיסה לא רגועה. אם התחושה של משקיעים זרים ומקומיים היא שאנחנו עומדים בפני סבב אלימות ארוך, ולא חשוב איך קוראים לו, זה לא טוב לכלכלה.
"אף אחד לא יכול להתנבא לאן הולכים. לפני חצי שנה היה נראה שאנחנו בתקופת שיא, כולל שקט ושיתוף פעולה פורה עם הפלסטינים, ואז באה חטיפת הנערים ששינתה את הכל. זה מלמד שמתחתנו יש לבה שמבעבעבת קרוב מאוד לפני השטח, וצריך רק גירוד קטן כדי שהיא תתפרץ. למצב הזה יש השפעות שליליות, כולל פגיעה בתיירות, בתעסוקה וברצון של משקיעים זרים לבוא לארץ".
בעבר היתה תחושה שאין קשר הדוק בין הכלכלה למצב הגיאו-פוליטי.
"זה בעיקר עניין פסיכולוגי. המצב הכלכלי יותר מושפע מתחושת המשקיעים. אם התחושה היא של רוגע ושליטה במצב, והקונפליקט הוא בעצימות נמוכה ונשלטת, אז עצם התחושה הזו מייצרת רוגע, רוגע מייצר יותר נוחות, ונוחות מייצרת יותר השקעות. לציבור יש זיכרון קצר. כאשר זה מתערער, מצב הרוח הלאומי מורע והבטחון של האנשים מתערער. אי שקט מדיני-פוליטי חיצוני יוצר אי שקט פנימי, כולם מתחילים להאשים אחד את השני וזה יוצר אווירה אנטי-עסקית.
"לדוגמה, אנחנו פעילים בתחום היהלומים ובחודש ספטמבר היה אמור להתקיים בארץ הכנס השנתי של בורסת היהלומים, שמביא בדרך כלל מאות סוחרים מכל העולם. בגלל המצב, הכנס לא התקיים השנה, וזה פוגע בעסקים. היהלומנים אמנם משתתפים בעוד כנסים ותערוכות ברחבי העולם, אבל כאשר הם יכולים להפגין בישראל את העוצמה של התעשייה שלנו, היכולת שלהם לעשות עסקאות מתגברת. זו דוגמה אחת לדברים רבים שלא מתממשים כתוצאה ממתח בטחוני.
"בנוסף, למדנו להבין שהמנוע המרכזי בכלכלות, בעיקר המפותחות, הוא מעמד הביניים, עסקים קטנים ובינוניים והצריכה של הציבור. בעשר השנים האחרונות ראינו עלייה משמעותית בתל"ג ופרמטרים חיוביים נוספים, כמו החוב החיצוני שהולך ומצטמצם, אינפלציה מדוכאת לחלוטין – ולמרות כל אלה יש תחושה שהצמיחה לא מחלחלת למטה. מעמד הביניים והשכבה העיקרית שנושאת בנטל המיסים, המילואים והעבודה לא נהנה מהצמיחה הזו. זה פוגע במכירות, בקמעונאות, והתחושה הכללית היא שהמשק נמצא בקיפאון. לא רואים בשנתיים האחרונות השקעות חדשות מלהיבות במשק. רואים סיום של פרויקטים שהתחילו לפני מספר שנים והגיעו לבשלות, כמו תחנת הכוח בדוראד, מפעלי התפלת המים ועוד. אין מפעלים חדשים גדולים ואין השקעות חדשות משמעותיות בתשתית".
ראינו ירידה בהפרשות לחובות מסופקים של הבנקים. האם שינוי לרעה ישתקף גם בתחום הזה?
"הירידה בהפרשות לחובות מסופקים נובעת מכמה סיבות. קודם כל היא נובעת משינויים חשבונאיים בשיטת ההפרשה. גורם שני הוא הגברת המעורבות של גופים מוסדיים בתחום האשראי העסקי, במימון מיזוגים ורכישות ואשראים לטווח ארוך, שבו היתה בעבר דומיננטיות של הבנקים, וכיום הם מהווים רק כמחצית מהאשראי הזה, שהוא מטבעו בסיכון יותר גבוה. מתחרה נוסף הוא שוק ההון. הריביות הנמוכות בשוק והקלות שבה ניתן לגייס, בלי בטחונות וללא המגבלות שקיימות בבנקים, מהוות תחרות משמעותית לאשראי הבנקאי.
"הבנקים מעורבים פחות במימון השקעות ומימון אשראי לזמן ארוך – גם בגלל שיש פחות עסקאות כאלה וגם בגלל שחלק מהעסקאות מקבלות מימון מהשוק המוסדי והמשני. התוצאה היא שהבנקים נחשפים פחות לסיכון. הם ממוקדים יותר בבנקאות המסחרית, מימון הון חוזר, מלאי, חייבים וכו' – פעילויות שבהן לבנקים יש באופן טבעי יתרון, ידע והיכרות עם העסקים.
"תחום נוסף שמשפיע הוא הרגולציה המחמירה, הכוללת את יישום באזל 3, הנהגת בקרות אשראי יותר הדוקות, דרישה לחוות דעת בטרם מתן אשראי מעל סכום מסוים ועוד. הרגולציה המוגברת גורמת אמנם לגידול בהוצאות של המערכת הבנקאית, שבא לידי ביטוי בתוספת כוח אדם מיומן ומערכות מחשוב יקרות, אולם החמרות אלו גם מביאות ליותר שמרנות וזהירות במתן אשראי, למערכות בקרה וניהול אשראי יותר מוקפדים, ובאופן טבעי זה מביא לפחות הפרשות. אם נוסף לכך את הריבית הנמוכה, שמקלה על הלווים לעמוד בהחזרים, נקבל עוד גורם שתורם להקטנת החובות המסופקים".
המשמעות היא שאם תהיה הרעה במצב המשק וכניסה של עסקים לקשיים, נראה חובות מסופקים קודם כל באשראי המוסדי או הסדרים בבורסה ופחות השפעה על הבנקים?
"אין ספק שכאשר יש הרעה במצב המשק, נרשמת עלייה בהפרשות. השינוי במבנה המימון, כפי שתיארתי, יגרום לחלוקת הפרשות שונה ממה שראינו במשבר הקודם. במשבר הקודם הגופים המוסדיים היו מעורבים הרבה פחות במימונים ישירות, ובוודאי היו פחות מושקעים בשוק המשני באמצעות הכסף שלנו כחוסכים.
"יהיה כמובן גידול בהפרשות, והשאלה היא באיזה היקף. אני חושב שהשמרנות וההקפדה על תהליכי חיתום וניהול אשראי בבנקים, שנובעים גם מהבנה של הצורך וגם מדרישות רגולטוריות, יביאו לכך שנראה בבנקים פחות הפרשות מאשר במשברים דומים בעבר".
איך זה נראה בתחום המשכנתאות?
"השילוב הזה, של רגולציה והקפדה על תהליכי ניהול ובקרה פנימיים, קיים גם בתחום המשכנתאות. הרגולציה ניסתה להקטין את הביקוש למשכנתאות, כולל החמרת הדרישות להון כפונקציה של אחוז המינוף (שווי המימון ביחס לשווי הנכס), הקפדה על דרישות הון מוגדלת, כאשר מדובר בהחזרים שהם מעל אחוז מסוים מגובה השכר של התא המשפחתי – כל אלה מביאים לשיפור ברמת הסיכון.
"אנחנו עושים כיום מבחני רגישות לתרחישי קיצון בירידות מחירים של יותר מ-30%. יחד עם זאת, כאשר מסתכלים על עשר השנים האחרונות מדובר במקרים מעטים שבהם בנקים נאלצו להגיע לתהליך סופי של מימוש הנכס".
המצב יכול להשתנות?
"המצב ישתנה אם נראה תרחישי קיצון שמשלבים גם ירידה דרמטית במחירים, גם אבטלה גואה לרמות של יותר מ-10% וגם ריביות שנוסקות למעלה. אבל כאשר בוחנים היתכנות של תרחיש כזה, הוא לא נראה סביר, כי יש בו שילוב של גורמים שבדרך כלל לא כרוכים יחד. למשל, ריבית עולה בשיעור חד כאשר יש ביקושים וגיאות במשק ואבטלה נמוכה, ולא כאשר יש מיתון, האטה ואבטלה.
"אם אני מתייחס לבנק אגוד, הבנק מאוד זהיר. אנחנו מבצעים חיתום איכותי שמתייחס גם לכושר ההחזר, גם למיקום הנכס וגם לגובה המימון. משתדלים לא לממן דירות יוקרה, אלא בעיקר דירות סטנדרטיות, עממיות, לרוכשים בעלי כושר החזר יציב ובשיעורי מימון לא גבוהים. כתוצאה מכך אנחנו מרגישים טוב מאוד ביחס לתיק המשכנתאות שלנו. זה משתקף גם ברמת ההפרשות האפסית של הבנק בשנתיים-שלוש האחרונות".
איך אתה רואה את שוק הנדל"ן?
"הציפיות לחוק מע"מ אפס גרמו למבוכה ולהאטה במכירות. עתה, עם הקדמת הבחירות וההבנה של הצרכנים כי חוק מע"מ אפס איננו צפוי להיות מיושם, התמונה מתבהרת. רוכשים שהמתינו ליישום חוק מע"מ אפס ולירידת מחירי הדירות מבינים שזה לא יקרה וחוזרים להזרים ביקושים, שאינם נענים בהיצע מתאים. לכן, אני צופה שהמחירים יחזרו לעלות לפחות בטווח של השנה הקרובה.
"מדברים על שחרור והפשרת קרקעות, אבל יש הבדל בין הכרזה על יציאה למכרז על קרקע לבין השלב שבו הקרקע זמינה לבנייה ונבנות דירות. ייתכן שתהליכים שנעשים בימים אלה יגיעו לבשלות, ויחד עם מחירי המטרה ותהליכים אחרים, זה יביא בעוד שלוש-ארבע שנים למסה קריטית של בנייה שתגרום לירידת מדרגה של 15%-10% במחירים. אני לא רואה את זה קורה בטווח הקצר.
"בין 1995 ל-2004, כאשר היה שפל משמעותי בענף הנדל"ן וירידה משמעותית בהתחלות בנייה, נוצר פער אדיר של 100-80 אלף אלף דירות, והפער הזה לא נסגר. כיום מצליחים בקושי להדביק את הביקוש בהיצע ולא מקטינים את הפער שנוצר בעשור האבוד. הפער הזה מקשה מאוד על ירידת מחירים, כי הוא גורם במקומות שונים בארץ לביקוש קשיח שלא מצליח לקבל מענה. ברור שיהיו אזורים שבהם שחרור של כמה אלפי יחידות דיור יכול ליצור עודף שיוביל לירידת מחירים. אבל באזורי הביקוש, אני לא רואה ירידת מחירים משמעותית בטווח הקצר".
איך נראה סקטור העסקים הקטנים והבינוניים?
"המדינה אמנם ביצעה מהלך משמעותי של מתן ערבויות למימון עסקים קטנים ובינוניים, אבל הבירוקרטיה ועלויות התשתיות כמעט לא מאפשרות לעסקים קטנים ובינוניים לצמוח, ובוודאי גורמות לכך שעסקים חדשים מתקשים לשרוד. העלויות הגבוהות של ארנונה, שכר דירה ומיסים גורמות לכך שעסקים מתקשים לעבור את תקופת ההרצה של העסק ולהגיע לאיזון ולרווחיות. זו בעיה קשה, כי המנוע העיקרי לכלכלה איתנה וצומחת זה השוק הקמעונאי ועסקים קטנים ובינוניים, שאמורים להיות המעסיקים היציבים. עסק צריך לעבור דרך חתחתים וייסורים, כדי להתגבר על המכשולים הבירוקרטיים, כולל התמודדות עם דרישות סותרות מרגולטורים".
אין בעיה של מחסור באשראי?
"אין מחסור באשראי. ברור שקשה לקבל אשראי כשבאים רק עם רעיון ובלי הון עצמי, כי זו רמת סיכון לא סבירה למלווה. עסק עם הון עצמי מספיק, המציג מודל פעילות המבוסס על תחזית סבירה שמאפשרת עמידה בהוצאות המימון, לא צפוי להיתקל בבעיה בגיוס אשראי.
מדברים על רצון להגביר את התחרות במערכת הבנקאית, ולבנק אגוד זה בוודאי רלוונטי. איך עושים את זה?
"יש הרבה רצון להגביר תחרות, אבל ההתמקדות בבנקים אינה מתארת את כל התמונה. חלק נכבד מהיעדר התחרות נובע מהלקוחות עצמם. לציבור יש רתיעה מהתחום הפיננסי. רואים את זה גם באדישות הציבור בטיפול בפנסיה, בקופות בגמל, בהשקעות לטווח ארוך ובביטוחי חיים.
"אני נתקל לעיתים במנהלים בכירים בעולם העסקי, שכאשר זה נוגע לכסף שלהם, הם מפגינים חוסר רצון לעסוק בזה. אנשים מעדיפים את המוכר ופחות מוכנים לעשות שינוי. אמנם קיימת אוכלוסייה צעירה, מתקדמת ברמה טכנולוגית, שיותר בשלה להשוואה ובחינה של אפשרויות המעבר בין מוצרים פיננסיים שונים, אבל הרוב עדיין נרתע".
איך זה בתחום העסקי?
"בתחום העסקי יש תחרות מאוד משמעותית שהביאה לירידת מחירים, כולל במגזר העסקים הקטנים. לומר שאין תחרות בתחום הבנקאי, זו אמירה פופוליסטית ואנכרוניסטית שאיננה מתארת את המציאות. יש תחרות גדולה מאוד בין בנקים.
"הבעיה המרכזית שלנו היא שאנשים לא מוכנים להעריך, באמצעות תשלום, שירות שונה ואיכותי. השירות הבנקאי לא מתחיל ומסתיים רק בפעולות טכניות. בנק אמור לתת ללקוחות שלו, גם הפרטיים וגם העסקיים, ייעוץ מקצועי, נגישות טובה למוצרים מתקדמים והבנה של הצרכים הפיננסיים שלו, ואלה תשומות שעולות כסף.
"את המקצוע הבנקאי אולי אפשר ללמוד באקדמיה, אבל האקדמיה לא הופכת אנשים לבנקאים. רוב הידע הבנקאי נובע מניסיון, ניסיון זה זמן, וזמן משמעותו כסף. כל המערכות החלופיות שמציעות בנקאות דיגיטלית מבוססות ברובן על כוח אדם צעיר וחסר ניסיון, שנותן שירותים בסיסיים. כאשר אתה מצפה לקבל מהבנקאי שלך שירות יותר מורכב ולקבל עזרה וייעוץ בהחלטות בנושאים משמעותיים כגון משכנתא, אשראים לעסק, השקעות ובכל נושא אחר בתחום ההתנהלות הפיננסית – אתה צריך לדעת שהבנק משקיע בכוח אדם מקצועי ומיומן וישנה חשיבות גם למיומנות הזו ולא רק למחיר".
אז אולי צריך לשנות את מודל התמחור, כך שהלקוחות ישלמו על ייעוץ.
"כאשר הוציאו את הייצור (ניהול הקופות והקרנות) מהבנקים, הרעיון היה להפריד בין הייצור, הייעוץ והשיווק, להפוך את הבנקים ליועצים אובייקטיביים ולאפשר להם להיכנס לתחומים נוספים. לצערי, המהלך הזה בוצע באופן חלקי בלבד. הבנקים הפכו ליועצים אובייקטיביים והחלו לקבל תשלום רק מן היצרנים, אולם יישום יתר מרכיבי הרפורמה התעכב. הקמת המסלקה הפנסיונית התעכבה במשך השנים, וגם עכשיו היא פועלת רק בתחום המידע ולא בסליקת הכסף. המערכת לא יעילה – במקום שתהיה מסלקה מסודרת שבלחיצת כפתור מאפשרת ליועץ להעביר כסף בין יצרנים ובין מוצרים – מה שלא מאפשר לבנקים לממש בצורה יעילה את תפקידם, ובנקים רבים אכן הקטינו כתוצאה מכך את פעילות הייעוץ הפנסיוני שלהם.
"המהלך גם סבל מהיעדר רגולציה מתאימה ליצרנים שקנו את הקופות והקרנות. מנהלי ההסדרים הוסיפו לפעול במקומות העבודה הגדולים ולחסום את העובדים מלפעול על פי הייעוץ האובייקטיבי הניתן בבנקים. בנוסף, ובניגוד לכוונה המקורית, לא נתנו לבנקים להיכנס לתחום הביטוח, למעט בתחום ביטוחי המשכנתאות. בסופו של דבר, מי שמשלם את המחיר על כך הם החוסכים".
על רקע המצב הזה, איך אתה רואה את המקום של בנק אגוד במערכת הבנקאית, כבנק שפועל בכל התחומים ונדרש, כמו כל הבנקים, להשקעות גדולות בגלל צרכי רגולציה, טכנולוגיה וכד'. לאן הבנק הולך אסטרטגית?
"חרף המבנה הריכוזי של שוק הבנקאות בישראל, בנק אגוד צומח באופן עקבי, בשוק ההולך ונעשה יותר ויותר תחרותי. בנק אגוד משנה כיוון, יותר לתחום הקמעונאות. בעבר זה היה תחום זניח והבנק התמקד בעיקר בבנקאות עסקית, במימון של פעילים בשוק ההון וביהלומים. לפני שבע-שמונה שנים הוחלט על התמקדות בקמעונאות. זה התחיל בתחום המשכנתאות, שבו הבנק ביצע קפיצת מדרגה, והמשיך באסטרטגיה של התרחבות בתחום הקמעונאי גם באמצעות פתיחת סניפים וגיוס חשבונות. מדובר בתהליך ארוך ולא פשוט, מאחר שכל הבנקים נלחמים על פלח האוכלוסייה הזה.
"אנו פועלים בשני תחומים – נותנים מוצר ערך (חשבון הפוך) שמיועד לשכירים בעלי שכר נטו של 7,000 שקל ומעלה, וגם משתדלים לתת שירות אישי ללקוחות שבבנקים אחרים מוגדרים כלקוחות בנקאות אישית ואינם מקבלים מענה בסניף. התוצאות הן טובות. אנחנו מגייסים כמה אלפי לקוחות פרטיים מדי שנה וקצב הגיוס הולך וגדל. אנו מרחיבים את מקורות ההכנסה הקמעונאיים בתחומים כמו אשראי לרכב, אשראי לכל מטרה, וכמובן ממשיכים לצמוח במשכנתאות.
"בימים אלה בנק אגוד מקים מוקד אשראי שימכור מוצרים למי שלא רוצה בהכרח להעביר את כל הפעילות הפיננסית שלו לבנק. אנחנו מתכוונים להשתמש באפשרות שניתנה באחרונה על ידי הפיקוח על הבנקים לפתוח חשבונות באמצעות האינטרנט, תוך קבלת שירותים בסיסיים. כמובן שלכל אחד כזה יש אפשרות להגיע לסניף ובתהליך קצר להפוך את החשבון לחשבון רגיל שאינו מוגבל בסוגי ובהיקפי הפעילות שלו".
פריסת הסניפים של הבנק אינה מגבילה?
"יש לנו 37 סניפים, ונפתח עוד שני סניפים השנה במתכונת של סניפי בוטיק. אנו בוחנים גם פתיחת קיוסקים, כהשלמה לפריסה הקיימת במיקומים בהם אין לנו סניף. למשל, בעיר גדולה עם פריסה גיאוגרפית רחבה. קיוסקים כאלה יכולים לשפר את הנגישות של הלקוחות לשירותים בנקאיים בסיסיים בלי צורך להגיע לסניף".
בעבר הבנקים ניסו להיכנס לסופרמרקטים ולקניונים – מהלכים שלא הצליחו.
"אנחנו הולכים יותר לכיוון של בנקאות אינטרנטית, כלומר הפעלת מוקד שמשתמש במערכת האינטרנט למכירת מוצרים למי שלא מחפש ייעוץ. זה עונה על צורך של לקוחות שיודעים מה המוצר ומה המחיר ופחות זקוקים לייעוץ והכוונה. בעבר לא ניתן היה לעשות את זה. כיום, בעקבות מתן האפשרות לפתיחת חשבון באינטרנט, זה אפשרי".
"במרבית הסניפים שלנו יש יועץ משכנתאות, יועץ השקעות ונגישות לייעוץ פנסיוני בתיאום מראש. הצורך בפעילות תפעולית פשוטה של קופה, מסלקה ופעולות ידניות של פקיד הולך ויורד. סניפי הבוטיק עונים על הצרכים של לקוחות שגם בעולם טכנולוגי מתקדם רוצים לדעת איך נראה הפקיד שעומד מאחורי הכסף שלהם. הסניפים מעוצבים יפה, יש בהם את כל שירותי הייעוץ ללקוח פרטי ולעסק קטן. הבנק מתפתח גם בתחום הבנקאות הסלולרית, ואין ספק כי בשנים הקרובות תחום זה יוסיף להתפתח, גם בנושאי סליקה ותשלומים".
"כשמסתכלים על התפתחות שוק הבנקאות בישראל, ובמיוחד על הבנקאות הקמעונאית, מבינים שבשנים האחרונות הרבה מאד כוח עבר לצרכנים. ישנה תחרות ערה בין הבנקים השונים והחסם העיקרי המונע מעברים בשיעורים גבוהים בין הבנקים הוא השמרנות והפאסיביות של הלקוח. אני מאמין כי רגולציה נכונה יכולה אמנם לסייע לתהליכים אלו, אולם מה שבאמת נחוץ על מנת שהשוק יהפוך למשוכלל הוא בעיקר השכלה פיננסית, מודעות ומוטיבציה מצד הלקוח לצאת מהפינה הנוחה שלו ולבחור בבנק שמציע לו את ההצעה הטובה ביותר עבורו".