גליון 181 של הרבעון לבנקאות, אותו מפרסם איגוד הבנקים, יצא לאור וכולל שלושה מאמרים חדשים.
במאמר הראשון, בעיות הדיור של הזמן הקצר והארוך בישראל ומדיניות הממשלה לפתרונן,הפרופסורים לכלכלה, דוד לבהרי ודוד פינס, מתרכזים בסוגיות העקרוניות בתחום הדיור ובמדיניות הממשלה לפתרונן. הם מוטרדים מהניגוד שהתפתח בשנים האחרונות בין התמתנות שיעור האינפלציה בעוד מחירי הדירות נסקו, תופעה הבולטת באיור 3 בו מוצגת התייקרות של כ-70% במחירי הדירות מ-2008 עד 2016 בעוד מחירי התשומות בבנייה נותרו יציבים.
עבודתם דנה בשלוש בעיות עקרוניות בנושא הדיור, הקשורות זו בזו:
ראשית הם דנים במחלוקת על קיום מצוקת הדיור בטווח הקצר, במיוחד מאז שינוי המגמה של מחירי הדיור ב-2008 ומוסיפים גישה שונה להערכת מצוקת הדיור.
הבעיה השנייה היא מצוקת הדיור הנובעת מהתייקרות הדירות בטווח הארוך. לפי הודעת הלמ"ס ב-6.12.2017 אחוז הגרים בדירות בבעלות בקרב כלל משקי הבית ירד מ- 70.2% ב-1997 ל-67.6% ב-2016 . יתר על כן, אחוז הגרים בדירות בבעלות בישראל בשנת 2016, נמוכים מממוצע האיחוד האירופי (69.1%) ומדורגים בשליש התחתון בהשוואה לשאר מדינות האיחוד האירופי. המחברים מצביעים על המחסור בקרקע זמינה במרכזי הפעילות הכלכלית ועל כישלון מערכות השלטון בהגדלת ההיצע באזורי הביקוש ובבניית תשתיות הסעת המונים.
הבעיה השלישית היא בעיית מבנה שוק הדיור מבחינת חלקו של שוק השכירות במתן המענה לצרכי הדיור. אחוז הגרים בשכירות בקרב כלל משקי הבית עלה מ-24.3% ב-1997 ל-27.2% ב-2016.
העבודה מתחלקת לשלשה חלקים: סוגיית הטווח הקצר, סוגיות הטווח הארוך, ונספח חשוב המפרט את מאמצי הממשלה להקלת מצוקת הדיור באמצעות שורה של אמצעים ביניהם: הגדלת היצע הקרקע, קיצור תהליכי התכנון עד להוצאת התרים, וניצול התוכניות הקיימות לשיקום שכונות ולחיזוק מבנים בפני רעידת אדמה כחלק מהתחדשות עירונית שבה גדל היצע הדיור ע"י ניצול אינטנסיבי יותר של הקרקע העירונית. הצורך בהגדלת ההיצע היה הכרחי כדי לרסן את התייקרות הדירות שהוחמר כאשר גדל הביקוש בעקבות ירידת שער הריבית וגידול במספר משקי הבית.צעדים אלו לא הצליחו למנוע את התייקרות הדירות מעבר למגמה ארוכת הטווח, לפחות עד תחילת 2016.
במאמר השני, "רווחיות מערכת הבנקאות בישראל סביב המשבר הפיננסי", בוחנים פרופסור אמיר ורואה החשבון שרוני את השינוי שחל בעקבות המשבר הפיננסי של 2008 ברווחיות מערכת הבנקאות בישראל, בהשוואה למדינות מערביות דומות. ממחקרם עולה שהמערכת הבנקאית בישראל הצליחה להציג רווחיות גבוהה יחסית למדינות מערביות דומות, בדומה להצלחתו היחסית של המשק כולו להתמודד עם המשבר הפיננסי. העלייה ברווחי הבנקים נבעה משילוב של קיטון בהפרשות להפסדי אשראי ועלייה בהכנסות שאינן מריבית. עם זאת, ממצאי מחקרם מצביעים על כך שמשקיעים נטו לייחס אחרי המשבר משקל נמוך יותר לרווחים המדווחים ע"י הבנקים.
במאמר השלישי, ייצור כסף בכלכלה מודרנית, ד"ר יובל רבינוביץ' מתאר את תהליך ייצור הכסף במשק, באמצעות מודל מודרני שלפיו הבנקים המסחריים הם יצרני כסף ואינם במעמד של מתווכים פיננסיים בלבד. מרבית אמצעי התשלום במשק הם פיקדונות עו"ש של הציבור הנוצרים על ידי הבנקים המסחריים בעת מתן הלוואות ללקוחות.
המודלים הישנים תיארו תהליך בו קודם הופקד הפיקדון ואחר כך נוצרה הלוואה. המודל המודרני מתאר תהליך הפוך, ההלוואה יוצרת את הפיקדון ולכן הבנק הוא יצרן הכסף. במודל זה של ייצור כסף מקומו של הבנק המרכזי הוא שולי יחסית, כיון שכמות המזומנים במשק קטנה יחסית. לבנק המרכזי ישנה הסמכות לשינוי שיעור הריבית המשפיע באופן עקיף על ההלוואות שהבנקים נותנים וכך משפיעים על כמות הכסף במשק.
הבנקים, שהם כאמור יצרני הכסף, מספקים לפירמות אמצעי ייצור להתחיל בתהליך הייצור. ובאמצעותם מתנהל כל מערך התשלומים של הסקטור העסקי והצרכני.
הכותב הוא עורך הרבעון לבנקאות