"אני מודע לטענות השונות ביחס למערכת הבנקאית, אבל צריך לזכור שהמערכת הבנקאית בישראל מספקת לצרכן, לבית העסק ולחברות הגדולות בנקאות ברמה גבוהה בהשוואה בינלאומית. איכות כוח האדם של העובדים והמנהלים גבוהה, השירות והטכנולוגיה מתקדמים. אם נבחן מה שקרה בישראל בשנים האחרונות, נראה שינוי מבני ניכר. אי אפשר לדבר כיום על בנקאות במנותק מהשוק הפיננסי, שכולל עוד הרבה שחקנים. הבנקים הם כבר מיעוט ביחס לשוק הפיננסי, שכולל גם את חברות הביטוח, קרנות הפנסיה, קופות הגמל ומנהלי ההשקעות". כך אומר יאיר סרוסי, יו"ר בנק הפועלים ונשיא איגוד הבנקים, בראיון למגזין "בנקאות".
מהי תמונת המאקרו במשק הישראלי, על בסיס הסתכלות על העולם?
"התופעות העיקריות שאנחנו רואים בשנים האחרונות מתמקדות בשני נושאים – אחד, התהליכים שמתרחשים במדינות המתפתחות והמעבר של עוצמה כלכלית למזרח אסיה, תוך מעבר חלק ניכר מכושר הייצור העולמי מזרחה. הנושא השני הוא הטכנולוגיה, בעיקר סביב האינטרנט והמובייל, יחד עם תופעת הרשתות החברתיות. כל התהליכים האלה, הן בתחום הייצור והן בטכנולוגיה, מגלמים הזדמנויות מעניינות לכלכלת ישראל, ואנחנו צריכים ללמוד איך לנצל אותן.
"השאלה המרכזית שצריכה להעסיק אותנו היא איזה סוג של כלכלה אנחנו יכולים לבנות בעולם החדש שנוצר, שהוא מאוד תחרותי ברמה בינלאומית. מבחינת תעסוקה, יש הבדל ניכר בין סוגי סקטורים. רואים גידול במספר חברות הטכנולוגיה שנוצרות כאן, אבל תעסוקתית הוא מתאים רק ל-15%-10% מהאוכלוסיה". הגידול בחברות הייצוא נבלם והוא היחיד שיכול לספק גיוון בתעסוקה ברמת הכנסה טובה".
צמיחה בתחומים אחרים מתבססת על גידול בצריכה הפרטית.
"אכן רואים בשנים האחרונות שעיקר הגידול בצמיחה נבע מצריכה, ובמקביל ראינו האטה בתחום ההשקעה, בעיקר בציוד. על הירידה הזו פיצתה השקעה גדולה שביצעה המדינה בתשתיות – בעיקר תחבורה ואנרגיה. גם הנדל"ן והבנייה נמצאים בקצב פעילות גבוה, ובתחום הטכנולוגיה כבר מרגישים מחסור במהנדסים ועובדים אחרים ברמות הגבוהות. החולשה שלנו היא בהשקעות שאמורות לפתח תעשייה עתירת ידע לייצור ויצוא. כלומר, מסטארט-אפים לחברות ומחברות לחברות עתירות ידע.
"העולם נמצא ברוב האזורים בתהליך של התאוששות. באירופה הוא עדיין שביר, אבל בשני הקצוות העולמיים, ארה"ב מצד אחד וסין מצד שני, הכלכלות חזקות. איך ישראל מתחברת לזה? אנחנו רוצים להיות לפחות בקצב צמיחה של 3% ועדיין לא מגיעים לשם. אחת הבעיות של כלכלת ישראל היא שמצד אחד רמת האבטלה מאוד נמוכה, אבל מצד שני חלק גדול מאותה תעסוקה היא ברמות שכר מאוד נמוכות.
"המטרה צריכה להיות העלאת הכלכלה לפסים של צמיחה ולשכר גבוה, וזה חייב להיות מבוסס על ידע. אין משהו אחר שיכול לעזור לנו מלבד חינוך והשכלה בתחומים האלה. הציפייה היא לצמיחה של 3%, אבל המרכיבים המובילים שלה נשארים בינתיים הנדל"ן והצריכה, ועדיין לא רואים את התעשייה הרגילה כמפצה".
דיברת על ההבדלים בין כלכלת הטכנולוגיה והסקטורים האחרים, אבל ייתכן גם תסריט של תהפוכות או בועות בתחומי הטכנולוגיה.
"אנחנו עדים לאחת התקופות היותר חזקות של צמיחה בכלכלת הטכנולוגיה, וישראל יכולה לנווט בצורה מוצלחת בין התחומים השונים של הטכנולוגיה. מצד אחד, יש זרימה של משקיעים זרים לכאן, מארה"ב ובאחרונה גם מסין, ומהצד השני סקטור הטכנולוגיה פועל בלי רגולציות משמעותיות, ולכן חופשי יותר לפתח יזמות. נכון שיכולות להיות תפניות ומעברים בין תחומים טכנולוגיים שונים. לדוגמה, ברור שבעשורים הקרובים יושקעו סכומים מאוד גדולים בתחום הרפואה. אבל קצב הצמיחה של תחום הטכנולוגיה בישראל ממשיך להיות מהיר. הצפי הוא שבשנת 2015 יוקמו כ-1,400 חברות. לשם השוואה, בשנות השיא של שנות ה-90, לפני המשבר הקודם, נוצרו בישראל כ-600 סטארט-אפים בשנה".
יש בישראל מרכזי פיתוח של חברות בינלאומיות והרבה סטארט-אפים, אבל אנחנו עדיין מתקשים לעבור משלב הסטארט-אפ לחברות בוגרות.
"אין ספק שכיום יותר קשה לנו ליצור חברות גדולות מסיבות שונות. בתחומים שונים כבר קיימים שחקנים מובילים בשוק העולמי, שהם עתירי מזומנים, ואם הם רואים הזדמנות רכישה בחברה מסוימת, הם מגישים הצעות קנייה שקשה מאוד לסרב להן. זה נכון שיש לנו יותר מרכזי פיתוח, שהם בעיקר בבעלות זרה, והרבה סטראט-אפים ופחות חברות גדולות, וזה חסר. ככל שתחום הטכנולוגיה יהיה יותר תעשייתי ויעסיק יותר עובדים, תהיה לנו אפשרות לשלב יותר אנשים. צריך להפוך את ישראל מכלכלת יבוא וצריכה למשק שמתפתח סביב כלכלת ידע".
איך אתה רואה את ההתפתחויות בשוק הנדל"ן ומחירי הדירות?
"השאלה היא האם מחירי הדירות יכולים גם לרדת. התשובה היא כן, וכדי שזה יקרה, התהליך החשוב ביותר הוא הגדלת ההיצע. אין קיצורי דרך. כל פעם שמנסים להכניס אלמנט אחר, כמו מיסוי, השוק מתבלבל – לפעמים מאיץ את רכישת הדירות ולפעמים נעצר. ראינו את זה בדוגמה של יוזמת מע"מ אפס בממשלה הקודמת.
"כאשר מציינים את הצורך בהגדלת ההיצע, לא מדובר בכמויות בלתי אפשריות. כאשר מספר התחלות הבנייה יעבור את ה-50 אלף בשנה, צפויה לדעתי עצירה של המחירים. הבעיה העיקרית היא שחסרה עקביות במדיניות. אם המאמץ הזה יימשך שנתיים-שלוש, נראה שינוי. אם ינסו לקצר תהליכים, בניסיון לגרום לשינויים תוך שנה, זה יגרום לכך שלא נראה שינוי. השילוב של מדיניות עקבית בתחום ההיצע, לטווח של מספר שנים, יחד עם העלייה הצפויה בריבית בעולם, יגרום לבלימת מחירי הדירות ויביא גם לירידת מחירים.
"כמו כל שוק, זה שוק של ציפיות, ואחד האתגרים החשובים הוא לשנות את הציפיות של הציבור באמצעות נחישות. אם תהיה הבנה שזו מדיניות ארוכת טווח, ולא רק של ממשלה מסוימת, כולל יותר היצע בשיווק קרקעות והאצה בתוכניות הבנייה השונות, נראה את השינוי".
היכן צריך לבנות יותר?
"צריך לתת עדיפות לחיזוק יישובים קיימים על פני בנייה על קרקע חדשה, חקלאית. לדוגמה, בערים לוד ורמלה יש לא מעט קרקעות פנויות בתוך הערים, ובשתיהן הקרקע היא בבעלות המדינה. בנייה מאסיבית בערים האלה, שקרובות יחסית לתל-אביב, יכולה לשחרר חלק מהביקושים באזור המרכז. זה מהלך בעל השפעה כפולה – גם משנה את היישובים הקיימים וגם משפיע על המחירים".
ומה עם הפריפרייה?
"הדבר החיובי שקרה כתוצאה מעליית המחירים הוא שקיימת נכונות יותר גבוהה לעבור לפריפריה. למשל, ראינו ביקושים גדולים בקריית גת, בבאר שבע וגם בצפון. ההשפעה על מחירי הדירות תהיה קודם כל דרך המרכז, אבל ברור שיותר קל לפתח יחידות דיור באזורי הפריפריה. המנוף הוא היצע. היצע גדול יותר באזור המרכז ישפיע על המחירים בכל מדינת ישראל".
לצד הטיפול בהיצע, יש מקום לשקול שינויים בתחום המיסוי?
"ייתכן שיש לשקול שינויים מסוימים במיסוי, אבל זה לא לב העניין. המיקוד צריך להיות במתן יציבות לשוק ויצירת תנופה של תכנון ובנייה, תוך שחרור צווארי בקבוק בתכנון ובשיווק קרקעות. יש כלים נוספים. למשל, כאשר עבדתי במשרד האוצר, לפני כשלושים שנה, היו הרבה יותר פתרונות של דיור ציבורי שענו על צרכים של אנשים שלא היה להם כל פתרון אחר. כלכלת ישראל של היום עשירה מאי פעם, ואם בעבר יצרו פתרונות בדיור הציבורי, אין סיבה שלא יספקו פתרונות כאלה כיום".
היקף המשכנתאות בשיא, ואומרים שהבנקים מוטרדים מירידת מחירים.
"זה לא נכון. המטרה של הורדת מחירים צריכה להיות משותפת לכל אזרחי ישראל ולסקטור העסקי. המטרה של כולנו היא לאפשר לכל האזרחים לרכוש דירות ברמת מחירים סבירה, וזו גם עמדת המערכת הבנקאית. כל עוד מדובר בתהליך רציף, כלומר בלי התערבויות מסיביות של מיסוי והפרעות אחרות, נראה המשך גידול בהיצע הדירות ושוק שממשיך להתנהל, כאשר שוק המשכנתאות מלווה אותו בהתאם לקצב הגידול. אחת הסיבות לגידול בסכומי המשכנתאות היא הכפלת מחיר הדירה. אני חושב ששוק המשכנתאות הגיע לרמות היקף די יציבות".
מחיר הדירה הוכפל, אבל השכר שעליו מתבססים החזרי המשכנתאות עלה בשיעור הרבה יותר מתון.
"נכון. לכן, הסיכון שהבנק צריך להתייחס אליו מתמקד פחות בשווי הנכסים ויותר בכושר ההחזר של נוטלי המשכנתאות. כלומר, המטרה צריכה להיות תעסוקה כמה שיותר מלאה ברמות שכר גבוהות יותר. צריך לזכור שהאזרח הישראלי פחות ממונף בהשוואה לעולם המערבי, גם לאחר האצה בקצב הגידול של אשראי הצרכני בשנים האחרונות. המינוף המתון יותר לא נובע ממחסור במקורות אשראי, אלא קשור בעיקר להיבטים תרבותיים.
"עם זאת, השאלה החשובה היא לאיזו מטרה משמשות ההלוואות. כשמדברים על חינוך פיננסי מתכוונים בין השאר לאחריות האישית של כל אדם וליכולת שלו לבחון עם איזו רמת חוב הוא מסוגל להתמודד. האם הוא לוקח הלוואה נוספת כדי לצרוך משהו או לצורך השקעה. כל אחד צריך לשאול את עצמו האם מטרת ההלוואה מצדיקה את הסיכון הנוסף שהוא לוקח על עצמו".
נושא התחרותיות במערכת הבנקאית הוא כיום חלק מהשיח הציבורי, ואחת הטענות היא שמבנה המערכת אצלנו ייחודי לישראל ומונע תחרות.
"זה לא נכון. מערכת הבנקאות בעולם בנויה ברוב המדינות כמו בישראל. בארץ יש חמש קבוצות מובילות שבתוכן עוד מספר בנקים מתמחים. כלומר בסך הכל יש כעשרה בנקים. המבנה הזה של ארבע-חמש קבוצות בנקאיות דומה בכל אירופה. גם בקנדה, שנחשבת לאחת המערכות הבנקאיות החזקות בעולם, יש חמש קבוצות בנקאיות מרכזיות. בארה"ב המצב שונה, אבל צריך לזכור שזו מדינת ענק, וגם שם קיימים מספר בנקים בהיקף גדול יחסית לכלכלה האמריקאית.
"באנגליה, שנחשבת למערכת מאוד תחרותית, יש בנק אחד (לוידס) שמהווה 31% מהשוק. במדינות רבות אחרות באירופה – כגון שוויץ, שוודיה, דנמרק, פינלנד, הולנד ובלגיה – רואים שניים-שלושה בנקים שמהווים 70% ויותר מהשוק, ושתי האחרונות אף נחשבות לזולות ביותר בעמלות מבין מדינות ה-OECD. יש מחשבה שזקוקים להרבה שחקנים כדי לייצר תחרות, אבל בתאוריה הכלכלית חמישה שחקנים שמתחרים ביניהם מספיקים בהחלט.
"אני מודע לטענות השונות, אבל אם ננתח מה שקרה בישראל בשנים האחרונות, נראה שינוי מבני ניכר. אי אפשר לדבר כיום על בנקאות במנותק מהשוק הפיננסי, שכולל עוד הרבה שחקנים. הבנקים הם כבר מיעוט ביחס לשוק הפיננסי, שכולל גם את חברות הביטוח, קרנות הפנסיה, קופות הגמל ומנהלי ההשקעות. לדוגמה, הנכסים שנמצאים בידי חברות הביטוח כבר עוברים את הנכסים שבידי המערכת הבנקאית, ובטווח של חמש-שש שנים קדימה היקפם יהיה כפול מזה של המערכת הבנקאית. יש גם תחומים שבהם רואים תחרות מצד שחקנים בינלאומיים, כמו ניהול הכסף של העשירונים העליונים שעליו מתמודדים הרבה בנקים מהעולם שפתחו כאן נציגויות".
והטענות ביחס למחירים?
"אחד הדברים המוזרים שראינו בסקרים שערכנו הוא שכאשר שואלים את הציבור האם העמלות בישראל בהשוואה בינלאומית גבוהות או נמוכות, הציבור חושב שכאן יקר יותר. אבל לפי דוחות שנערכו על ידי גופים בינלאומיים עבור בנק ישראל, במסגרת ועדת זקן, נמצא שאנחנו בין הזולים ביותר בעולם בתחום העמלות. מאז הבדיקה הזו, הבנקים החלו להציע סלי עמלות, ומי שמשתמש בהם נמצא במערכת התעריפית הזולה בעולם.
"מהסקרים גם עולה שהציבור חושב שבתחום המשכנתאות אנחנו יקרים. כלומר אין קשר בין העובדות למציאות, וחשוב ללמוד אותה – משכנתאות בישראל הן מהזולות בעולם, ועל זה אין ויכוח עם שום גורם מקצועי. בתחום האשראי הצרכני אנחנו נמצאים בחצי הנמוך בהשוואה העולמית.
"האם אין מקום לעוד תחרות? בודאי שיש מקום, ואנחנו לא מתנגדים לתחרות. אבל כמערכת כלכלית, אנחנו צריכים לקבוע שיווי משקל מידתי בין יציבות המערכת הבנקאית לבין תחרותיות. ההצלחה הגדולה של הבנקים בישראל באה לידי ביטוי במשבר העולמי בשנת 2008, כאשר ראינו בנקים קורסים בכל אירופה ובארה"ב – קריסה שחייבה ממשלות להזרים סכומי עתק להצלת המערכת הבנקאית, באמצעות הטלת מיסים על התושבים. החוב העצום הזה, שרובץ על כלכלות רבות בעולם, פוגע ביכולת הצמיחה של אותן מדינות. זה יתרון גדול של הכלכלה הישראלית.
"מיקוד הדיון רק במחיר הוא טעות. זה ללא ספק אחד הפרמטרים, אבל לא הראשי ביניהם. יש חשיבות רבה לאיכות השירות ולמקצוענות. הרמה של הבנקאים בישראל נחשבת לגבוהה מאוד, 60% מהמערכת הן נשים ו-60% מכלל העובדים בעלי תארים אקדמיים. כלומר, מדובר באוכלוסיה משכילה שמסוגלת לתת שירות ברמה גבוהה.
"תמיד יש לנו מה לשפר, אבל כאשר אני מסתכל על היעד של המערכת הבנקאית, הלקוח צריך להרגיש שהוא קיבל יחס טוב ואדיב, שהשרות שהוא קיבל הוא מקצועי ושהוא יצא עם הרגשה שהוא קיבל איזשהו ערך. אלה היעדים למדידת שביעות הרצון של הלקוח. המערכת הזו נותנת שירות בכל רחבי הארץ, עם פריסה רחבה מאוד של סניפים, וכל עוד הסניפים הם מרכיב חשוב בשירות, זה מחייב העסקה של עשרות אלפי אנשים".
מהו המקור העיקרי של רווחיות הבנקים?
"אני שומע טענות שעיקר הרווחיות של הבנקים באה מהקמעונאות, מהלקוחות הפרטיים. אבל כאשר בודקים את הדוחות של הבנקים בשנים האחרונות, רואים שעיקר הרווח בא מהחטיבות העסקיות. הסיבה היא שאנחנו בעידן של ריבית אפסית. במצב כזה המערכת הקמעונאית מרוויחה מעט מאוד. ההכנסות בבנקאות הקמעונאית אמנם הרבה יותר גדולות, אבל גם ההוצאות יותר גדולות באופן משמעותי. 70% מעובדי המערכת מועסקים בסניפים, והפריסה הזו מאוד יקרה.
"קיים לעיתים חוסר הבנה בסוגיית רווחיות הבנקים. צריך להבין את נושא ההון. לבנקים יש הון מאוד גדול. התשואה על ההון בבנקים בישראל היא בין 7% ל-9%, ובעולם שואפים להיות ברמה של 10%-12%. כלומר, בנק גדול בישראל צריך להרוויח שניים-שלושה מיליארד שקל, רק כדי לעמוד באותו החזר צנוע יחסית באחוזים".
איך ניתן לסגור את הפער בין הלקוח שאוהב את הבנקאי או הבנקאית בסניף ופחות אוהב את "הבנקים"?
"אכן קיימת דואליות שצריך להתמודד איתה. אני מעודד מהקשר האישי ומהערכה במקרים רבים בין לקוח לפקיד ולסניף ספציפי. לגבי תשואה על ההון, אם תשאל אנשים מה ההחזר שהם מצפים על ההשקעה שלהם, הם יאמרו: לפחות 10%-7% בשנה, וכאשר מישהו משקיע במפעל או בעסק, הוא מצפה להחזר עוד יותר גבוה. באחוזים, הבנקים לא חורגים מהשיעורים האלה. הסכומים הם גדולים, כי הבנקים מרתקים, כאמור, הון מאוד גדול, עשרות מיליארדי שקלים. צריך להבין את הפרופורציות.
"בנוסף, יש לשים לב מי הבעלים של הבנקים. רוב המניות של הבנקים מוחזקות כיום, בדרך כזו או אחרת, על ידי הציבור, באמצעות קרנות פנסיה, חברות ביטוח וחברות ההשקעה, והגופים האלה גם מתחרים עם הבנקים. 53% מהמימון לחברות ניתן כיום על ידי חברות הביטוח וקרנות הפנסיה. הגופים האלה, שהם עתירי מזומנים, נכנסים גם למשכנתאות, מימון רכבים ולשוק הצרכני.
"מי שמתכנן רפורמות, צריך לחשוב איזה שוק פיננסי אנחנו רוצים בעוד מספר שנים ולוודא שהוא מכיר את הנתונים העדכניים. למשל, בשנים האחרונות שמענו טענות על בעיית אשראי של עסקים קטנים. למרות שבנק הפועלים ואחריו גם בנקים אחרים החלו להעביר כבר לפני מספר שנים את מיקוד האשראי מחברות הגדולות לעסקים קטנים, המשיכו לטעון נגד הבנקים שהם משרתים יותר את הגדולים. באחרונה הסתבר שצדקנו. נתונים שהעביר משרד הכלכלה ל-OECD, מצביעים על השינוי הדרמטי שחל בישראל והתפתחות האשראי לעסקים קטנים.
"המשמעות של הסתכלות על התמונה הכוללת היא לדוגמה, שאם בנק מסוים מהווה 30% מהשוק הבנקאי, הוא למעשה רק 15% מהשוק הפיננסי, וחלקו אף נמצא בירידה, כי תחום הבנקאות כולו נמצא בירידה ושווקים אחרים בעלייה. הבנקים מצטמצמים גם במספר העובדים.
"שינויים במערכת הבנקאית חייבים להתבצע באופן הדרגתי, כדי שהמערכת תפעל בצורה רציפה. מדינה כמו ישראל, שמתקיימת כסוג של אי, חייבת להבין שליציבות הבנקים יש גם משמעות אסטרטגית. במהלך המשבר העולמי, אחד הדברים המדהימים היה להסתובב באירופה ובארה"ב ולראות שאין אשראי – לא ללקוח הפרטי ובוודאי לא לשום עסק. בישראל מעולם לא היתה עצירה באשראי, גם לא בשנות המשבר".
לצד הגופים הפיננסיים האחרים, הבנקים מאויימים גם על ידי מתחרים טכנולוגיים.
"זה אתגר משמעותי לבנקים בכל העולם. הבנקים אכן מתמודדים עם כניסת מתחרים לנישות טכנולוגיות. רואים את זה בתשלומים ובמעבר למובייל. הפלטפורמה של המכשיר הסלולרי מעודדת פיתוח אפליקציות על ידי חברות שלוקחות נתחים מהפעילות הבנקאית ומספקות את השירותים בדרכים אחרות. אני אישית מקדיש כשליש מזמני לטכנולוגיות בנקאיות, וקודם כל לחברות סטארט-אפ בישראל. בבנק הפועלים פגשנו עד היום מעל 350 סטארט-אפים בתחום הפיננסי, ויש פעילות כזו בכל העולם, כולל של חברות הענק, כמו מערכת התשלומים של אפל ויוזמות אחרות.
"כלומר, הבנקאות צריכה להתמודד עם הרבה מאוד שינויים טכנולוגיים ושינויים בשיטות העבודה. אפשר להוסיף לכך את השינוי בגישת הצרכן, שהוא הרבה יותר בררן ומייצר תחרות על ידי הבירורים שהוא עושה. מספר הלקוחות בישראל שיש להם חשבון ביותר מבנק אחד הוא קרוב ל-50%. זה אומר שיכולת המעבר ויכולת הנגישות של הלקוחות לתחרות היא גבוהה. אני ממליץ לכל לקוח לדבר עם מנהל הסניף שלו, להבין את מערכות הלחצים שאנשים עומדים בהם ועדיין שואפים לתת את השירות הכי טוב ללקוחות שלהם".
כאשר מדברים על טכנולוגיה, מעלים אפשרות לאיום על המודל המסורתי של המערכת הבנקאית. יש תסריט כזה של היעלמות הבנקים?
"אני עוד לא רואה את היעלמות הבנקים, אבל הם בהחלט בתהליכי שינוי וקמים להם מתחרים שונים ומשונים – במימון חברות, במימון לקוחות פרטיים וגם בתשלומים. בכל אחד מהתחומים האלה צצות כיום עשרות חברות בעולם עם מגוון פתרונות חדשים. איך זה ייראה בהמשך? המערכת הבנקאית תהיה חייבת להיות יותר יעילה, יהיו מבנים שונים, סוגי סניפים שונים. בהחלטות פיננסיות יהיה לא רק מרכיב אוטומטי אלא גם אנושי, אבל הבנקים יצטרכו להעלות את רמת הייעוץ, כי חלק גדול יותר מהשירתים יהיו אוטומטיים.
"הבנקים שיצליחו בעתיד יהיו הבנקים הגמישים. כמו בכל תחום, מי שגמיש מסוגל לשרוד תקופות של שינוי, מסוגל ללמוד ולאמץ טכנולוגיות חדשות ולמצוא את הזווית החדשה שלו. כרגע, עוד אין לאף אחד ראייה ברורה איך ייראו הבנקים בעוד עשור, אבל בלי ספק אנחנו בעיצומה של תקופת שינויים משמעותית מאוד. הבנקים בוחנים מה עובד, מה חשוב יותר ללקוח, ומנסים לשלב בין טכנולוגיה לבין מגע אישי".
מה עמדתך ביחס לרעיון להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים?
"כרטיסי אשראי הם מוצר משלים לבנקים, של אמצעי תשלום, ובכל העולם הם נמצאים בבעלות של בנקים. יש מעט מאוד חברות כרטיסי אשראי בעולם שפועלות באופן עצמאי. במקומות שבהם הוקמו חברות כרטיסי אשראי עצמאיות, או שמישהו מכר את חברת כרטיסי האשראי, ראינו תופעה דומה למה שקרה ברכישות אחרות של פעילויות שהיו בידי הבנקים – המחיר עלה. אז אם מישהו חושב שהוא ישפר את מצבו של הצרכן, ההיסטוריה הכלכלית מראה שבסופו של דבר, כדי להחזיר את ההשקעה, משקיע שרוכש חברות מהסוג הזה ירצה להשיג הכנסות ורווחים יותר גבוהים, וזה יתבטא במחיר לצרכן. המחירים במקרה כזה עולים קודם כל לקבוצות החלשות. לכן, הנטייה של החברות הנרכשות היא להזרים יותר כסף לקבוצות החלשות. ראינו תופעות כאלה בארה"ב בשנות ה-90, ורוב חברות כרטיסי האשראי האלה חזרו לבעלות הבנקים או נעלמו.
"מבחינת הבנק, יש חשיבות גם למכירה של מוצרים שאינם מוצרי אשראי. התפעול שקשור לכרטיסי אשראי הוא חלק מההכנסות התפעוליות של בנק. ככל שהבנק מתבסס רק על מתן אשראי בהכנסות שלו, רמות הסיכון עולות. המטרה היא לאזן בין הכנסות תפעוליות לבין הכנסות מאשראי. כלומר, כשמדברים על יציבות בנק, חייבים להסתכל גם על האיזון בין אשראי להכנסה התפעולית. לכן, לדוגמה, חשוב לנו לפעול בייעוץ הפנסיוני, ובעתיד, כאשר ידברו על שימוש בפלטפורמה של בנקים, צריך יהיה להוסיף מוצרים כמו מוצרי ביטוח".
איך מוסיפים עוד תחרות?
"אם רוצים להוסיף בנק נוסף או גוף קואופרטיבי, זה לגיטימי שהמדינה תחליט שהיא רוצה לתת לו תנאים מיוחדים, ערבויות או הקלות בהון. אבל יש הבדל בין תנאים מיוחדים והקלות לבין מהלך שבו לוקחים משהו מגופים קיימים ומעבירים לגורמים אחרים. עידוד גופים חדשים לא מחייב התערבות בפעילות של גופים קיימים. אם אנחנו ליברלים ורוצים כלכלה חופשית ותחרותית, צריך לעודד תחרות. המדינה יודעת לעשות מהלכים כאלה, כפי שביצעה לפני הרבה שנים באמצעות הורדת מכסים. אני טוען שהתחרות במערכת הבנקאית גוברת מאוד, וכמו שלא שמו לב להגברת התחרות על עסקים קטנים, כך יבינו שהתחרות מתגברת בעוד תחומים.
"הנושא העיקרי באג'נדה של כלכלת ישראל לא צריך להיות לשנות גופים שעובדים בצורה טובה. אפשר לשפר את המערכת הבנקאית ואנחנו מנסים להשתפר, אבל כאשר בוחנים את הנושא בפרספקטיבה מול תחומים אחרים, ברור שהבנקים הם לא הנושא המרכזי בכלכלה. המוקד הוא הסתכלות קדימה במטרה לשפר שירותים בתחומים כמו חינוך והשכלה ובריאות. אלה תחומים שבהם ישראל היתה חזקה, נסוגה לאחור וחייבת להתחזק מחדש. אם מוסיפים לכך גם שיפור בתחום מחירי הדיור, נקבל הרגשה הרבה יותר טובה לכלל האוכלוסיה".