האיגוד מבקש מבג"צ לבטל את סעיף 2(ב) שנוסף לחוק בחופזה, וקובע באופן מעשי תקרת שכר אבסולוטית בעלות של 2.5 מיליון שקלים (בשל קביעת יחס מחייב בין השכר הנמוך לגבוה) ויוצר למגזר הפיננסי נחיתות מול מגזרי המשק האחרים
איגוד הבנקים עתר היום לבג"צ נגד החוק להגבלת שכר העובדים במערכת הפיננסית, שאושר בכנסת ב-29.3.16. העתירה הוגשה בעקבות המגעים שלא צלחו בשבועות האחרונים למציאת פתרון משפטי, שיבטל את אי הוודאות סביב שאלת הפגיעה בזכויות פנסיה ופיצויים שצברו עשרות עובדים בדרגים בכירים במערכת הפיננסית טרם כניסת החוק לתוקף.
בעתירתו לבית המשפט העליון מבקש איגוד הבנקים לקבוע כי לא ניתן לפרש את החוק באופן רטרואקטיבי, ולהבהיר כי אין בו כדי לפגוע בזכויות שצברו עובדים לפנסיה ולפיצויי פיטורים ואשר מחושבות לפי הוותק שצברו עד חקיקת החוק. עוד מבקשים הבנקים לבטל את הסעיף שיוצר באופן מעשי תקרת שכר אבסולוטית ומגביל את שכרו של העובד המתוגמל ביותר בארגון לשיעור של עד פי 35 מהשכר הנמוך ביותר.
הבנקים אינם מבקשים מבית המשפט לבטל את החוק כולו ואינם יוצאים נגד הגבלת השכר המוכר למס ל-2.5 מיליון שקלים.
בעתירה קובעים באי כוחו של איגוד הבנקים, משרד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל באמצעות עוה"ד ד"ר רלי לשם, אייל דותן וד"ר איסר בירגר, כי להצעת החוק המקורית הוספו ברגע האחרון הוראות בהליך חפוז, ללא כל בחינה מסודרת ומקצועית של השלכותיהן, ובניגוד מוחלט לעמדת כל הוועדות המקצועיות ועבודת המטה העצומה שביצעה הממשלה עצמה בנושא. הם מסבירים כי כתוצאה מכך עלולה להיווצר אי ודאות באשר לזכויות עבר של עשרות רבות של עובדים במערכת הבנקאית, אשר עלולים למצוא עצמם נפגעים.
בשבועות האחרונים התנהלו ניסיונות קדחתניים של הבנקים מול גורמים רבים במערכת השלטונית בנושא זה על מנת להבהיר את הסוגיה. במהלך דיאלוג שהתנהל מול בנק ישראל, משרד המשפטים, משרד האוצר וגורמים שונים בכנסת, הובהר לבנקים כי לא היתה כל כוונה לקבוע שהחוק יחול בצורה כלשהי על זכויות עבר של עובדים. שר האוצר עצמו, ובדומה חלק מחברי ועדת הכספים, התבטאו כי לדעתם אין כל דרך ליישם את החוק באופן רטרואקטיבי, אך למרות זאת סרבו לבצע תיקון בחוק שיקבע הוראות מעבר מסודרות ויספקו מענה לקושי המשפטי שנוצר.
לפני ימים אחדים הודיע גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, כי לאחר שבחן את הסוגיה הגיע למסקנה שאין מקום לתת חוות דעת משפטית בנושא. ליכט הביע תמיכה מסויימת בטענות שאין מקום לפרש את החוק באופן רטרואקטיבי, אך סבר כי חוות דעת מטעמו איננה הכלי המשפטי הנכון להבהיר זאת. בעקבות החלטה זו הוחלט באיגוד הבנקים לפנות לבג"צ.
בעתירה קובעים הבנקים כי אי הבהירות סביב סוגיית הפגיעה בזכויות עבר, עלולה לגרום לפרישת עשרות עובדים בתפקידי מפתח במערכת. הם מצטטים את דבריה של המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, שקבעה בהקשר זה כי פרישה כזו עלולה להוביל למשבר ניהולי בבנקים הגדולים, לאובדן ידע וניסיון, לפגיעה בבקרות ולחשיפה לסיכונים.
הבנקים מסתייעים גם בחוות דעת של פרופסור משה צבירן, דיקן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב, שקובע כי קיים חשש לערעור היציבות של "השדרה הניהולית".
באשר לסעיף הזיקה בין השכר הנמוך באירגון לבין השכר הגבוה, טוען איגוד הבנקים כי מדובר בחקיקה שאין לה אח ורע בכל העולם ואשר פוגעת בזכויות יסוד רבות בצורה קיצונית ומיותרת. הבנקים טוענים כי סעיף זה הוסף באופן נמהר ורשלני במהלך הדיון האחרון בכנסת ובניגוד להצעת החוק המקורית שהוכנה על ידי הממשלה.
לטענת הבנקים סעיף זה פוגע בחופש העיסוק של העובדים ויוצר מגבלה חסרת תקדים על שכר עובדים במגזר הפיננסי. בנוסף, מציינים העותרים, מדובר בפגיעה בחופש העיסוק ובזכות הקניין של התאגידים הפיננסיים עצמם ושל בעלי המניות שלהם, שכן נשללת מהם האפשרות לנהל את עסקיהם על פי הבנתם ולשלם לעובדיהם את השכר שישקף באופן ראוי את הישגיהם ותרומתם.
הבנקים מדגישים את האפליה הקיצונית שנובעת מעצם ההחלטה להחיל את ההגבלה רק על חברות פיננסיות, וטוענים כי בכך נמנעת מהם היכולת להתחרות באופן חופשי על עובדים בכירים ועובדים איכותיים – גם מול תאגידים במגזר הריאלי וגם מול חברות פיננסיות שעליהן לא הוחל החוק.
העותרים טוענים כי אין כל היגיון להפלות את עובדי התאגידים הפיננסיים לעומת עובדים אחרים במשק, ואין כל הצדקה לייחס להם את האשמה בפערים החברתיים בישראל. הם מציגים את נתוני השכר בקרב החברות הציבוריות בישראל ומראים כי שכרם של העובדים הבכירים במערכת הבנקאית איננו חריג בהשוואה לחברות ציבוריות גדולות אחרות. יתר על כן – העובד בעל השכר הגבוה ביותר במערכת הבנקאית, נמצא במקום ה-33 בלבד ברשימת מקבלי השכר בכלל החברות הציבוריות בישראל.
איגוד הבנקים טוען כי אפליית התאגידים הפיננסיים יוצרת לא רק נזק עצום ביכולת לשמור על איכות כח האדם האיכותי, אלא מוקיעה ומסמנת את עובדי התאגידים הפיננסיים כמי שאחראים לחוליי החברה הישראלית ולפערי השכר בה. "הסקטור הבנקאי איננו הסיבה לפערי השכר בישראל וחקיקה שנועדה לייחד אותו איננה יכולה להתקבל לספר החוקים הישראלי".