מצב שבו חלק מגורמי הייצור במשק אינו מועסק. בדרך כלל המושג מתייחס לאבטלת עובדים, המוגדרת כמצב שבו אין המשק יכול לספק עבודה בתשלום לכל מי שנזקק לה על פי כישוריו ויכולתו ושיש בה כדי להבטיח את צורכי הקיום שלו ושל משפחתו. ישנן הגדרות מעשיות, סטטיסטיות ופורמליות שונות לאבטלה ולהיקפה, כשם שיש הסברים וסיבות שונות לתופעה. מודד מקובל הוא אחוז הבלתי-מועסקים מתוך כלל העבודה הכשיר לעבודה, שאינם יכולים להשיגה בתחום גיאוגרפי מסוים. שיעור זה נקבע בארצות שונות על פי מודדים שונים. יש ארצות שבהן נקבע השיעור על פי סקרים (כגון בארה"ב); בארצות אחרות שיעור המובטלים נמדד על פי מספר הזכאים למענקי אבטלה (כגון בבריטניה); ויש שהוא נמדד על פי מספר האנשים הרשומים בלשכת העבודה בפרק זמן נתון שלא נמצאה להם עבודה. העובדה שיש שיטות שונות משמעותה שמספר מחוסרי העבודה הוא הערכה בלבד ולא נתון מדויק. גם חומרת ההתייחסות לאבטלה – כתופעה משקית – משתנה ממקום למקום, ושיעור מסוים ייחשב במקום אחד כתופעה נורמלית וכבעייתי במקום אחר. ישנם סוגי אבטלה שונים, וכדי למנוע אותם יש צורך באמצעי מדיניות מתאימים לכל סוג. הפעלת מדיניות שאינה מתאימה לא רק שלא תשפר את מצב התעסוקה אלא אף עלולה להחמיר את האבטלה.
