כל סידור שנועד להתאים את ערכו של נכס פיננסי (חוזה, הלוואה, איגרת חוב, פוליסת ביטוח, תוכניות חיסכון וכו'), או של שכר עבודה, מחיר, השקעה וכד', לשינויים במחירים, בדרך כלל בשל אינפלציה. מנגנון ההצמדה מנסה לפתור את בעיית שמירת הערך של הנכס הפיננסי, השכר וכו', או את בעיית ההגנה על מבצע עסקה כנגד שינויי שער מטבע – לכל כיוון – בלתי-צפויים (המטרה השנייה מושגת בעזרת עסקת גידור). במקרה של אינפלציה, מטרת ההצמדה היא לבטא את הערך במונחים ריאליים כדי לסלק קצת מהרעות שגורמת אינפלציה. השינוי בערכים, על פי הסדר ההצמדה, יכול שייעשה מדי שנה, רבעון או חודש, על פי שיעור האינפלציה שבאותה ארץ. בישראל פותחה שיטת הצמדה שבה, במישור המוסדי, הסכומים בחוזה, השקעה וכו' משתנים אוטומטית בהתאם לשינויים החלים במדד המחירים לצרכן או בשער החליפין של השקל. ואילו במישור השכר, האיגודים המקצועיים משקיעים מאמץ להתאים את השכר לעליית המחירים כדי לשמור על השכר הריאלי. את התיאוריה הבסיסית להצמדה הניח פרופ' מילטון פרידמן (מנושאי דגל הקפיטליזם בכלכלה), שטען שאינפלציה כשלעצמה היא דבר רע, אבל אם אין ברירה אלא לחיות עם האינפלציה, יש להביא למינימום את העיוותים ואת אי-הצדק שהיא גורמת. מתנגדיו טוענים כי הצמדה מלאה מזיקה למאבק באינפלציה ולמעשה מאיצה אותה, משום שלא בא בה ביטוי לאינפלציה מיובאת, ומכיוון שבטווח הקצר אין היא כואבת – ההצמדה מחלישה את הלחץ הציבורי על הממשלה לנקוט צעדים שיחסלו אותה.
