פחות סיכון, או יותר סיכון? אם מנכים את כל האינטרסים, את הפופוליזם ואת רעשי הרקע של המשבר הכלכלי, זו המשוואה המזוקקת, שמייצגת את הויכוח סביב מחירי האשראי הבנקאי בימים אלה.
איך בכלל נקלענו לבחירה האכזרית הזו? שוק האשראי העסקי בישראל ערב המשבר הגיע להיקף של כ-750 מיליארד שקל. הסכום הזה התפלג באופן כמעט סימטרי בין אשראי בנקאי, לבין מקורות חוץ בנקאיים. כאשר פירמה היתה זקוקה לכסף, עמדו בפניה שתי אפשרויות עיקריות: ללכת לבנק ולקחת הלוואה, או לפנות לשוק החוץ בנקאי ולגייס באמצעות אגרות חוב.
ה'חצי' האחרון נגדע במכת גרזן במשבר הנוכחי. מעשית, הגופים המוסדיים שמנהלים את חסכונות הפנסיה של הציבור סרבו להלוות לפירמות. כך נשארה המערכת העסקית רק, אך ורק, עם האשראי הבנקאי.
בהתחלה היתה לבנקים עדנה. מכל המגזר הפיננסי הם אלה שהצליחו לעמוד הכי יציב על הרגליים. ההון שלהם לא ספג זעזועים כמו בנקים בחו"ל, נזילותם טובה – הציבור שוב הבין שהם "המבוגר האחראי" בעולם הפיננסים הישראלי.
אלא שזה היה גם הרגע שבו היתרון של הבנקים הפך לחיסרון. המגזר העסקי הבין שרק מהם ניתן לקבל אשראי והחל ללחוץ. לכולם היה ברור שהמערכת הבנקאית לא תוכל לספק את החסר האדיר שהשאיר אחריו שוק האשראי החוץ בנקאי, אבל זה לא כל כך שינה. הבנקים הפכו מיקירי הציבור, שהצליחו לשמור על הפיקדונות שלו ביציבות, לנאשמים שמסרבים לתת אשראי או מייקרים אותו ואחראים למיתון במשק.
אז להלן העובדות: בכל האמור להיקף האשראי, המצב פשוט – הבנקים הגדילו משמעותית את האשראי לציבור והטענות בדבר צמצומו פשוט אינן נכונות. לפי נתוני הפיקוח על הבנקים גדל האשראי הבנקאי ב-2008 בשיעור של 11.5%. לשם השוואה שנה קודם לכן הוא גדל ב-7.5%. בשנים האחרונות התרגלנו לגידול ממוצע של 4% לשנה.
לעניין מחיר הכסף התמונה פשוטה פחות. בנק ישראל אכן הוריד באגרסיביות את הריבית במשק לאחרונה. ב-2008 היא ירדה בשיעור של 1.5%. הורדות ריבית אלה חלחלו אוטומטית ללקוחות שלקחו הלוואות בעבר ומנגנוני ההצמדה שלהם רלבנטיים לריבית הפריים. למשל, מי שלקח הלוואת משכנתא צמודת פריים ראה הוזלה מיידית בריביות שלו. ללווים אחרים חלחלה הורדת הריבית של בנק ישראל באופן לא אוטומטי, אבל חלחלה. בנק ישראל עצמו חישב את ממוצע מחירי האשראי הבנקאי ומצא שלעומת הורדת הריבית שלו ב-1.5% האשראי הבנקאי ירד ב-1.3%. כלומר כמעט כ-90% מהורדות הריבית גולגלו ללווים.
אז מי משלם יותר עבור כסף? בעיקר לווים חדשים, בדגש על כאלה שנמצאו על ידי הבנקים ברמות סיכון גבוהות מבעבר.
סוגיית הסיכון היא סיפורו העיקרי של המשבר הנוכחי. כולנו, אבל ממש כולנו, הפכנו ליישויות כלכליות מסוכנות יותר. החל בעובד השכיר שביטחונו התעסוקתי ירד, דרך המכולת השכונתית, שתמכור פחות, וכלה בתאגיד הענק. זה ההסבר למה שקורה לתשואות אגרות החוב בשוק ההון. בעצם, הציבור הרחב אומר לפירמות בשוק ההון שהוא מוכן להלוות להן את כספי הפנסיה שלו, אבל בגלל הסיכון הוא דורש עכשיו ריביות של עשרות אחוזים. באופן דומה הוא אומר לפירמות שלוות מהבנקים, שהוא מוכן להלוות להן את כספי הפיקדונות שלו, אבל בגלל הסיכון הוא רוצה ריביות גבוהות יותר (בסדרי גודל קטנים בהרבה משוק ההון).הניתוח הזה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה עם מסקנה שבמקרה הזה, האינטרס של הציבור זהה באופן מוחלט להתנהגות השמרנית של הבנקים. את הפיתרון למחנק האשראי ניתן יהיה למצוא רק במקום שבו הוא נוצר – בצד האשראי החוץ בנקאי.