העולם הפיננסי הגלובלי מתנהל במהלך השנים האחרונות תחת לוח הזמנים של חקיקת הFATCA- ,Foreign Account Tax Compliance Act, שהתקבלה בארצות הברית בשנת 2010, במטרה למנוע התחמקות מתשלום מס על ידי אמריקאים (יחידים ותאגידים) באמצעות החזקת חשבונות מחוץ לארצות הברית. מאמצי הרשויות האמריקאיות לצמצם השתמטויות ממס בדרך זאת נמשכים זמן רב, והם הואצו בעקבות המשבר הפיננסי שפרץ ב-2008.
ההכרזה על חקיקת ה-FATCA לוותה בגל פרסומים בכל העולם, כולל בישראל, שניתחו את השפעת המהלך שנקטה ארצות הברית על מיליוני אנשים ברחבי העולם, תוך הגדרתו כפולשני. גם במגזין "בנקאות" הקדשנו לנושא כתבה נרחבת שפורסמה לפני כשנתיים.
הרשויות בארצות הברית עדכנו בעבר מספר פעמים את תהליך יישום ה-FATCA, ועתה, עם התקרבות שלבי הביצוע בתהליך, נציג עדכונים חשובים ונבחן את ההשפעות שלהם על ישויות (יחידים ותאגידים) בישראל בעלי זיקה לארצות הברית.
הוראות ה- FATCA קובעות, כי גופים פיננסיים בעולם, כולל כאמור בישראל, ידווחו לשלטונות המס בארצות הברית על חשבונות המנוהלים אצלם ושייכים למי שחייב, על פי החוק האמריקאי, בדיווח בארצות הברית. יש הטוענים כי המהלכים האלה הפכו למעשה את הגופים הפיננסיים בעולם, ובראשם הבנקים, לזרוע ביצועית של רשות המסים הפדראלית בארצות הברית, ה-IRS המפורסם.
על-פי עקרונות ה-FATCA, על כל הגופים הפיננסיים הזרים להתקשר בהסכם מיוחד עם רשות המסים האמריקאית. הגוף הפיננסי יתחייב לבצע בדיקת נאותות לכלל בעלי חשבונות ולהעביר לרשות המסים האמריקאית, אחת לשנה, מידע אודות חשבונות של לקוחות שזוהו כאמריקאים, החייבים בדיווח תקופתי בארצות הברית. כמו כן, הגופים הפיננסיים מחויבים להעביר מידע על מספר והשווי הכללי של החשבונות שבעליהם סירבו לשתף פעולה עם תהליך הבדיקה.
בכל העולם מבינים, כי סירוב של אזרחים אמריקאים, או כאלה שמוגדרים כבעלי אינדיקציות אמריקאיות, לשתף פעולה עם הדרישה למסור נתונים או לברר את מעמדם באופן מלא, ייתכן והוא תוצאה של החזקת כספים שלא דווחו לרשויות המס בארצות הברית. אפשרויות ההתחמקות העומדות בפניי הסרבנים מוגבלות למדיי, אם בכלל קיימות.
החקיקה האמריקאית כוללת בתוכה "שוט" משמעותי, באמצעותו מצפים האמריקאים להשיג את שיתוף הפעולה (במידה רבה מתוך כורח) של הגופים הפיננסיים בכל העולם: גופים פיננסיים אשר לא ייכנסו לתהליך ולא יחתמו על הסכם ליישום החקיקה, יהיו כפופים לניכוי במקור בשיעור של 30% מכל תשלום ממקור הכנסה אמריקאי שמועבר אליהם, הן עבור עצמם והן עבור לקוחותיהם. ה"ניכוי" שבו מדובר הוא למעשה קיצוץ של 30% מכל העברה מארצות הברית לזכות המוסד הפיננסי. מוסד פיננסי או בנק שלא יקיים את FATCA ייקנס בסכומיי עתק אלה גם על העברות שלכאורה אינן קשורות כלל ללקוחות אמריקאים.
כתוצאה מקיומו של "שוט" זה הבינו הגופים הפיננסיים בכל העולם שיהיה עליהם לקיים את הוראות החקיקה האמריקאית. זאת לאור מעמדה המרכזי של ארה"ב בשווקים הפיננסים הגלובליים והעובדה שגופים פיננסיים בעלי פעילות משמעותית לא יוכלו לשאת בתוצאה לפיה הם ולקוחותיהם אינם עובדים עם העולם הפיננסי האמריקאי. גם הפיקוח על הבנקים בישראל הינחה את הבנקים להיערך ליישום הוראות ה-FATCA.
את הבדיקות המתחייבות מחקיקת ה-FATCA יש לסיים במועדים הקבועים, בהתאם לסוג החשבון, סוג הלקוחות והסכומים בחשבון. כאשר יחלו בדיווחים לארה"ב, הם יכללו את הפרטים הנדרשים על אותם אלה שאותרו כאמריקאים.
מיהו אמריקאי? החקיקה האמריקאית קובעת שמוסד המקבל עליו את כללי FATCA מתחייב למעשה להתחיל בתהליך של בדיקת לקוחותיו, הן הקיימים והן החדשים, על פי אחת או יותר משבע אינדיקציות מחייבות:
- אזרחות או תושבות אמריקאית או בעל גרין קארד.
- מי שנולד בארצות הברית.
- כתובת החשבון בארצות הברית.
- מספר הטלפון המשויך לחשבון הינו בארצות הברית.
- הוראות קבועות בחשבון להעברת כספים לזכות חשבון בארצות הברית.
- ייפוי כח או זכות חתימה בחשבון לאדם שכתובתו בארצות הברית.
- הכתובת היחידה שיש לחשבון הינה "In care of" או "Hold mail".
אם הבירור שמבצע המוסד הפיננסי מעלה שאכן מדובר באמריקאי, יש לבקש מהלקוח לחתום על טופס מיוחד (9-W), שהינו טופס של ה-IRS ובו מוסר הלקוח את מספר משלם המסים האמריקאי שלו ופרטים נוספים.
אם בבירור עלו אינדיקציות מסוימות, אך לטענת הלקוח הוא אינו אמריקאי, על המוסד הפיננסי לערוך בירור מולו ולקבל את האסמכתאות המתאימות לכך שאכן אותו אדם, למרות קיום אחת או יותר מן האינדיקציות, אינו אמריקאי. למשל, אם לקוח יטען כי למרות שנולד בארה"ב הוא אינו אזרח אמריקאי, הוא יידרש להציג מסמכים המוכיחים כי ויתר על אזרחותו האמריקאית.
מסלול נוסף
לאור הקשיים הרבים שעלו ביישום החקיקה המורכבת (התקנות האמריקאיות שהוצאו מכח חוק FATCA הינן מסמך הכולל כ-500 עמודים) – החלו מגעים בין ממשלת ארה"ב וממשלות שונות בעולם, במטרה למצוא דרך פשוטה ויעילה יותר להשגת המטרה של האמריקאים, והיא קבלת המידע על אזרחיהם המחזיקים חשבונות במדינות אחרות בעולם ולא דיווחו עליהם. בעקבות מגעים אלה פותח מסלול נוסף, דרכו יושגו מטרות אלה. על פי מסלול זה, ממשלת ארה"ב חותמת על הסכם עם הממשלה הזרה, על פיו מתחייבת הממשלה הזרה שהגופים הפיננסים בה יערכו את בדיקות הנאותות ויאתרו את האמריקאים מבין לקוחותיהם, ידווחו את המידע הנדרש על אותם לקוחות לרשות המס המקומית, ורשות המס תעביר את המידע שקיבלה, באופן תקופתי ואוטומטי ל-IRS. חלק מההסכמים כוללים גם הדדיות, כלומר ממשלת ארה"ב מתחייבת להעביר לממשלה הזרה מידע על אזרחי ותושבי אותה מדינה, המחזיקים חשבונות בגופים פיננסיים בארה"ב. היישום באופן הזה הינו פשוט, זול ויעיל יותר, הן לגופים הפיננסיים ובסופו של דבר גם לאזרחי אותה מדינה, אשר יהיו כפופים לחקיקה מקומית ולא לחקיקה של מדינה אחרת.
עד עתה חתמו למעלה מ-20 מדינות בעולם על הסכם כזה עם ממשלת ארה"ב, ובהן בריטניה, צרפת, גרמניה, שוויץ, הולנד, איטליה, מקסיקו ועוד. גם מרבית המדינות הידועות כמקלטי מס חתמו על הסכם, ובאחרונה, גם קנדה, שבה קיימת אוכלוסייה של כמיליון אמריקאים, חתמה על הסכם ליישום FATCA.
ישראל עדיין לא חתמה על הסכם, אך צוות שהוקם במשרד האוצר, בראשות רו"ח פרידה ישראלי, המשנה לראש אגף כלכלה והכנסות המדינה במשרד, ובשיתוף משרדי הממשלה והרגולטורים השונים, ובהם כמובן בנק ישראל, בחן את הנושא והמליץ על עריכת הסכם, וכעת מתקיימים מגעים בין אנשי האוצר לנציגי ה-IRS לחתימה על הסכם כזה. לאחר חתימת ההסכם יידרשו הליכי חקיקה מקומיים להשלמת התהליך.
חתימת הסכם בין הרשויות בישראל וארה"ב תאפשר לגופים הפיננסיים בישראל, ובראשם הבנקים, להשלים את יישום החקיקה באופן יעיל ותקין, תוך פיקוח של המחוקק והרגולטורים המקומיים.
עורכת הדין מיקי טמיר, הפועלת מטעם איגוד הבנקים בנושא חקיקת ה-FATCA, אומרת כי קשה להעריך את ההיקף הכולל של לקוחות הבנקים בישראל שעונים על אחת מהאינדיקציות ליישות בעלת זיקה לארצות הברית, כפי שנקבע בחקיקה, ועבודת הבנקים ביישום בדיקות הנאותות תהיה מורכבת. בעבר פורסמה הערכה, כי מדובר באוכלוסייה של לפחות 200 אלף אמריקאים שחיים בישראל, אבל לא ברור אם הנתון הזה נכון. חלק גדול מהאנשים שעונים על אחת משבע האינדיקציות הינם אזרחי ותושבי ישראל ולא הזדהו כאמריקאים כאשר פתחו בעבר חשבון בבנקים או במוסדות פיננסיים אחרים, מאחר שלא היתה דרישה לבצע זיהוי כזה.
"קיימת קבוצה אחת שהבנקים מודעים לה בוודאות, הכוללת לקוחות שפתחו חשבונות בבנקים בישראל תוך הזדהות עם דרכון אמריקאי.הבנקים יפנו ללקוחות האלה ויבקשו מהם לחתום על טופס W-9, שבו הם מצהירים ונותנים לבנק את מספר המס האמריקאי שלהם", אומרת טמיר.
החלק הסבוך יותר הוא, כאמור, לאתר אנשים שלא פתחו את חשבון הבנק כאמריקאים, אבל אולי הם בכל זאת מוגדרים כך, לפי חקיקת ה-FATCA. אפשר לאתר אותם לפי רישום מקום הלידה בתעודת הזהות, אבל לא בכל המערכת הפיננסית קיים תיעוד ממוחשב של נתון הזה, בעיקר כאשר מדובר בחשבונות שנפתחו לפני שנים רבות.
בדיקות הנאותות שיידרשו הבנקים לבצע משתנות בהתאם לסכומים המופקדים בחשבון. לגבי חשבונות בשווי של עד 1 מיליון דולר הבדיקה הינה בעיקרה בדיקה ממוחשבת, לפי הנתונים המצויים במחשבי הבנק. לגבי חשבונות בהם מצויים סכומים גבוהים יותר, יהיה צורך לערוך בדיקות מעמיקות יותר, כולל, במקרים מסוימים, איתור מידע המצוי בתיק הלקוח בבנק או ידוע למנהל קשרי הלקוחות.
חשבונות תאגידים
אתגר נוסף באיתור לקוחות אמריקאים קיים לגבי חשבונות של תאגידים שונים, קרנות ונאמנויות. כאשר המדובר בחשבון של תאגיד שהתאגד בארה"ב ברור שיש להגדירו כ"אמריקאי" ולדווח על חשבונותיו בהתאם. אולם, גם חשבון של תאגיד שהתאגד בישראל או במדינה אחרת בעולם ולא בארה"ב – ייתכן וייחשב כ"אמריקאי". הסיבה לכך ברורה והיא שארה"ב מעוניינת למנוע את האפשרות שיחידים שהינם אמריקאים יקימו תאגידים במקומות אחרים בעולם וישתמשו בתאגיד כאמור לשם הסתרת נכסים עליהם לא שולם מס כדין בארה"ב.
על מנת לאתר את התאגידים הללו, על הגופים הפיננסיים לברר ראשית את מהות פעילותם של כלל התאגידים. בדרך כלל, אם יותר מ-50% מנכסיו ומהכנסותיו של תאגיד מקורם בפעילות עסקית ריאלית של התאגיד, הרי שאין צורך לבדוק יותר. ואולם, לגבי תאגידים אחרים, שהינם בלשון החקיקה "תאגידים פאסיביים", יש לבדוק מיהם השולטים באותו תאגיד. אם מסתבר כי השולטים בתאגיד (עדיין לא ברור מה תהיה הגדרת "שליטה" בהקשר זה) הינם "אמריקאים" – ייחשב גם התאגיד כ"לקוח אמריקאי" ויהיה צורך לקבל מהתאגיד ומבעלי השליטה בו את טופס W-9 המתאים ולדווח על חשבונותיו.
תהליך זה של בדיקת הנאותות לגבי תאגידים והשולטים בהם הינו תהליך מורכב שהגופים הפיננסיים יהיו חייבים לערכו, על מנת לעמוד בדרישות החקיקה.
מה יקרה בפתיחת חשבונות בנק חדשים בישראל החל מיולי 2014?
טמיר: "החל מיולי 2014, כאשר בנק פותח חשבון ללקוח, הוא יהיה חייב לבדוק גם את מקום לידה שלו, כפי שמופיע במסמכי הזיהוי. אם לדוגמה מתברר שהוא ישראלי שנולד בארצות הברית, צריך לבקש ממנו את מספרו ברשות המסים בארצות הברית. גם לגבי חשבונות חדשים שייפתחו לתאגידים (גם תאגידים ישראליים) צריך יהיה לערוך את בדיקת הנאותות הנדרשת. חשוב שלקוחות שהדברים רלוונטיים לגביהם, ידעו זאת וייערכו בהתאם. למשל, אמריקאי שאין לו מספר מיסוי כאמור יצטרך לפנות לרשויות האמריקאיות ולהצטייד במספר. הדבר יהיה חיוני לצורך פתיחת חשבון בבנק ובכל גוף פיננסי אחר".
בדוח השנתי שחייב להגיש כל אמריקאי ל-IRS, הוא נדרש לדווח האם יש לו חשבונות בנק מחוץ לארצות הברית, וייתכן כי אזרחים אמריקאים שגרים מחוץ לארצות הברית אינם מקפידים על הדיווח השנתי כנדרש לרשויות המס. "כלומר, ייתכן מצב שאזרח אמריקאי פתח חשבון בישראל לפני שנים, אבל מאז לא הגיש דוחות שנתיים ל- ,IRSאו הגיש דוחות אך לא הצהיר בהם על כך שיש לו חשבון בישראל. התוצאה היא שכאשר מוסדות פיננסיים מכל העולם, כולל מישראל, ישלחו דיווחים על לקוחות שזוהו כאמריקאים לארצות הברית, רשויות המס בארצות הברית יגלו כי במשך שנים הם לא קיבלו את הדיווחים הנדרשים מאותם אמריקאים".
עו"ד טמיר מציינת, כי אמנם היתה ועדיין קיימת תרעומת משמעותית בעולם לגבי חקיקת FATCA ועל כך שארה"ב למעשה עושה שימוש במערכת הפיננסית העולמית על מנת לאתר אזרחים שלה המתחמקים מתשלום מס אמת, אולם באחרונה נראה שעוד מדינות בעולם מעוניינות למצוא דרכים כיצד לקבל מידע על אזרחים שלהן המשתמשים במערכת הפיננסית בארצות אחרות בעולם, על מנת להסתיר כספים עליהם לא שילמו מס כדין. ככל הנראה, הדרך שבה ינהגו מדינות אלה תהיה על ידי כניסה להסכמים שונים בין-מדינתיים לקבלת המידע. לדוגמה, במסגרת ה-OECD מתקיימת פעילות שמטרתה למצוא דרכים טכניות להחלפת מידע על חשבונות פיננסיים.
יישום חקיקת ה- FATCA הינו מורכב ביותר, ואין לראות בכתבה זו משום תיאור עובדתי ומשפטי מדויק של כל הכללים והתהליכים שייושמו בישראל