מנהל המחלקה הכלכלית בבנק לאומי סבור כי 2005 הייתה שנה טובה לבנקאות הישראלית בהשוואה לשנים הקודמות, אולם מודאג מהנסיגה שנרשמה במדדי היעילות והסיכון של מרבית הבנקים. עם אילו בעיות עלינו להתמודד כדי שהשנה הבאה תהיה טובה יותר?
השנה שעברה, 2005, היא כבר השנה השלישית של היציאה מהמיתון הכלכלי של המשק הישראלי. שוק ההון היה אף הוא במגמה נמשך של עליות שערים והתרחבות גיוסי ההון. ביטוי מסוים להתאוששות הכלכלית הזו אפשר למצוא בפעילות המערכת הבנקאית. סך האשראי לציבור גדל ב– 3.4% לעומת השנה הקודמת, סך הפיקדונות גדל ב- 5.5% וגם מספר הלווים גדל בשיעור מרשים של 4.8%, לעומת שנת 2004. כל זאת, על רקע החרפת התחרות מצד גופים פיננסיים חוץ בנקאיים הפועלים בשוק ההון ובביטוח וכן מצד גופים זרים מחו"ל. הגברת הפעילות הביאה במקביל לגידול חד ברווחים – הרווח הנקי עלה בכ – 25% והרווח המימוני בכ – 17%. אולם שיעורי גידול אלה היו נמוכים משיעורי הגידול בשנה הקודמת.
הגאות הנמשכת בשוקי ההון בארץ ובחו"ל גרמה להתרחבות גיוסי ההון של החברות הציבוריות באמצעות הנפקת מניות ואגרות חוב בשווקים אלה. הדבר הביא להגברת תהליך הירידה בחלקם של הבנקים בישראל במימון החברות וקושי בשיפור איכות תיקי האשראי שלהם. ההפרשות השוטפות לחומ"ס אמנם הצטמצמו באופן ניכר – 20.3%, אבל יתרת ההפרשה בגין האשראי הבעייתי גדלה ב-5.1% וחלקו של האשראי שאינו נושא הכנסה מסך תיק האשראי הבעייתי נותר ללא שינוי, 21.6%, וברמה גבוהה יחסית לשנים קודמות.
הסקירה שלפנינו מתרכזת בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות המחזיקות מעל 90% מהנכסים הבנקאיים. סקירה זו שמה דגש בעיקר על יחסים ומדדים כלכליים ופחות על היחסים החשבונאים המקובלים. אם כי, כל הנתונים נלקחו מהדוחות הכספיים לסוף השנה. הניתוח והמדדים השונים מתייחסים, אם כן, לסכום או לממוצע של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות. עם זאת ראוי לזכור שבמקרים רבים קיימים הבדלים בין הקבוצות הבנקאיות השונות שלא באו לביטוי בסקירה זו.
הרווחיות
רוב מדדי הפעילות הבנקאית והרווחיות ב- 2005 הצביעו על עליה ניכרת אם כי בקצב איטי יותר מאשר בשנה הקודמת. הפעילות הכלכלית של הבנקים, המתבטאת ב"ערך המוסף" השווה להכנסה של גורמי הייצור (מוגדר כרווח מפעולות רגילות לפני מס בתוספת הוצאות שכר ונלוות, פחת והפחתות, ואחזקת מבנים) התרחבה ב- 2005 בשיעור של 12.8%, ואילו בשנה הקודמת גדל הערך המוסף בשיעור של 15.4% (לוח מס. 1). עם זאת בחמש השנים האחרונות גדלה התפוקה הכלכלית של הבנקים ב- 7% לשנה בממוצע, הרבה יותר מאשר שיעור הצמיחה במשק, וגם גבוה בהרבה מהממוצע הרב-שנתי.
לוח מס' 1 – מדדי ביצוע של המערכת הבנקאית – רווחיות
| 2005 | 2004 | 2003 | 2002 | 2001 | |
| 25,510 | 22,611 | 19,599 | 16,230 | 18,162 | ערך מוסף – תוצר |
| 14.56% | 12.33% | 8.01% | 2.46% | 5.55% | תשואה להון עצמי |
| 0.80% | 0.65% | 0.40% | 0.12% | 0.27% | תשואה לנכסים |
| 2.16% | 1.91% | 1.60% | 1.25% | 1.69% | רווח מימוני לנכסים |
| 13.06% | 11.72% | 8.54% | 2.64% | 5.58% | רווח מפעולות רגילות להון עצמי |
| 2.11% | 1.91% | 1.37% | 1.78% | 1.55% | מרווח ריבית (ללא נגזרים) |
| 1.51% | 1.53% | 1.45% | 1.92% | 1.75% | מרווח ריבית (כולל נגזרים) |
| 644.7 | 592.4 | 510.0 | 410.6 | 458.2 | פריון העבודה – ערך מוסף למשרת עובד (אלפי ש"ח) |
| 49.6% | 50.5% | 55.2% | 66.5% | 59.4% | עלות עבודה ליחידת תפוקה |
הרווח הנקי של חמש הקבוצות גדל בשנה שעברה אף הוא בשיעור מרשים – 25.4% בממוצע. אולם שיעור גידול זה היה רק כ – 40% משיעור הגידול שנרשם בשנת 2004. גם הרווח מפעולות רגילות לפני מס גדל בממוצע ב- 2005 בשיעור גבוה של כ- 18%, כמחצית משיעור הגידול בשנה הקודמת. ניתוח התשואות להון והתשואות לנכסים בשנים האחרונות מצביע על מגמות דומות, דהינו, שיפור ב- 2005 שהיה פחות מאשר השיפור בשנת 2004.
הגידול הממוצע מסתיר את ההבדלים הגדולים בין הקבוצות הבנקאיות השונות. כך למשל, בשתי הקבוצות הגדולות, השיפור ברווחיות ב- 2005 היה קטן יותר מאשר ב- 2004. בניגוד להן, בשתי הקבוצות הקטנות, מבין החמש, השיפור היה גדול יותר. ואילו בקבוצת דיסקונט, הרווח הנקי והרווח מפעולות רגילות הצטמצם ב- 2005 לעומת 2004.
יחס "התשואה לנכסים" המחושב כיחס שבין הרווח הנקי לבין סך הנכסים מראה כמה רווח הצליח הבנק להפיק מהנכסים שלו. זהו מדד מקובל מאד בספרות המקצועית לאומדן הרווחיות של הבנקים. יחס זה במערכת הבנקאית הישראלית מראה על מגמת שיפור רציפה מאז 2002, אך השיפוע של מגמה זו הולך ומתמתן.
לוח מס' 2 – תרומת העמלות והפעילות בחו"ל לרווח המערכת הבנקאית
| 2005 | 2004 | 2003 | 2002 | 2001 | |
| 32.9% | 34.8% | 37.1% | 42.3% | 36.2% | עמלות תפעוליות לסך ההכנסות |
| 25.3% | 25.3% | 14.1% | 112.7% | 52.9% | חלקו של הרווח מהפעילות בחו"ל |
ההכנסות של הבנק נובעות בעיקרן משני מקורות: הרווח המימוני והעמלות התפעוליות. חלקן של העמלות בסך ההכנסות נמצא במגמת ירידה רצופה מאז 2002. באותה שנה היה חלקן של העמלות יותר מ – 42% ואילו בשנה שעברה הוא ירד אל מתחת ל- 33% (לוח מס. 2). אפשר לראות בכך העדפה ברורה של המערכת הבנקאית להישענות על הבנקאות "הקלאסית" – הלוואות ופיקדונות – על פני מקורות רווח חלופיים. מגמה זו כנראה שתלך ותחריף בעקבות יישום המלצות "וועדת בכר" שאילצו את הבנקים למכור את החברות שלהם שעוסקות בשוק ההון (קופות גמל וקרנות נאמנות והשתלמות). גם הניסיונות האחרונים להרחבת העסקים בחו"ל לא הצליחו עדיין לתרום להגדלת הרווח.
השינויים ברווח המימוני מושפעים משני גורמים: שינויים בפערי הריבית הכוללים ובשינויים ב"פוזיציה", כלומר, השינוי בנכסים בניכוי השינוי בהתחייבויות. פער הריבית, בלבד, ב- 2005 היה גבוה, בממוצע מפער הריבית ב- 2004, 2.1% לעומת 1.9%, בהתאמה (לוח מס. 1). התרחבות פער הריבית התרחשה על רקע הירידה בריבית במשק ואכן, פערי הריבית במגזרים: הלא צמוד והצמוד למדד, הצטמצמו הפערים. אבל הפערים במגזר המט"ח התרחבו בגלל החלשות השקל לעומת המטבעות האחרים ועלייה בריבית בחו"ל. אולם כאשר לוקחים בחשבון את הפעילות בנגזרים, מתברר שהפער הכולל הצטמצם בממוצע ב- 2005 לעומת 2004. מעניין לציין שהפעילות בנגזרים גרעה מפערי הריבית בכל הבנקים, דבר המבליט את הסיכון הרב שבחשיפה לתנודות הגדולות במחירי ניירות הערך ובשערי החליפין.
למרות הצמצום ב"מרווח הכולל", גדל הרווח המימוני ב- 2005 לעומת 2004. זאת, כתוצאה מגידול בכ- 11% בפוזיציה הכוללת (סך הנכסים מניבי הריבית בניכוי ההתחייבויות וכולל השפעת הנגזרים) והסתכמה בכ – 40 מיליארד ש"ח בכל המערכת. עם זאת, חלקם של הנכסים מניבי הריבית בסך הנכסים במערכת, הצטמצם ב- 2005 בכ- 2% לעומת 2004. בהקשר זה אפשר לציין שחלקו של האשראי בסך הנכסים הצטמצם אף הוא בכ- 2% בשנה שעברה. עובדות אלו מבטאות את התחרות הגוברת שיש לבנקים עם המתווכים הפיננסיים האחרים הפועלים בשוק ההון.
היעילות התפעולית
מדדי היעילות בשנה שעברה הצביעו על מגמה מעורבת, חלקם הראה שיפור, אם כי מזערי, והאחרים הורעו. "יחס היעילות" (בעולם נהוגות מספר הגדרות ליחס זה) הצטמצם (השתפר) ב – 2005 בשיעור מזערי לעומת 2004. יחס זה, המבוטא באחוזים, מראה, למעשה, כמה אגורות עולה ל"ייצר" שקל אחד של הכנסות, ולכן ככל שהוא קטן יותר, הבנק נחשב ליעיל יותר. יחס זה מקביל בערך ל"רווח התפעולי" בדו"ח כספי של חברה תעשייתית. גם המונה – ההוצאות התפעוליות, וגם המכנה – סך הכנסות, עלו בשנת 2005 , אבל ההכנסות, בעיקר הרווח המימוני, עלו בשיעור גבוה יותר מאשר ההוצאות ולכן נרשם שיפור קטן ביעילות. השיפור ביחס היעילות נמשך כבר מאז 2002 אולם קצב השיפור קטן והולך עם הזמן (לוח מס. 3).
מגמה דומה מתקבלת כאשר מיחסים את ההוצאות התפעוליות לתפוקה (הערך המוסף). יחס זה מראה כמה אגורות דרושות כדי לייצר תפוקה של שקל אחד. ולכן ככל שיחס זה נמוך יותר "יעילות הייצור" גבוהה יותר. השיפור שהיינו עדים לו בשנים 2003-2004 נבלם בשנה האחרונה והירידה הייתה מזערית בלבד (לוח מס. 3). השוואה עם הצמצום בעלות העבודה ליחידת תוצר מצביעה על רמת מתאם גבוהה מאד בין שני המדדים. נתונים אלה יכולים גם להעלות את השאלה עד כמה קשיחה ההוצאה התפעולית ועד כמה מסוגלים הבנקים להמשיך ולהתייעל.
לוח מס' 3 – מדדי יעילות תפעולית של המערכת הבנקאית
| 2005 | 2004 | 2003 | 2002 | 2001 | |
| 69.7% | 70.8% | 76.8% | 88.2% | 79.1% | יחס היעילות – הוצאות תפעוליות לסך ההכנסות |
| 0.83 | 0.84 | 0.91 | 1.06 | 0.96 | הוצאות ממוצעות (הוצאות תפעוליות לערך מוסף) |
| 2.5% | 2.3% | 2.3% | 2.2% | 2.2% | הוצאות תפעוליות לסך הנכסים |
| 19.1% | 18.3% | 14.5% | 5.2% | 9.2% | רווח נקי מפעולות רגילות לסך הכנסות |
| 60.6% | 61.9% | 60.2% | 55.5% | 55.7% | יחס הכיסוי – הכנסות תפעוליות להוצאות תפעוליות |
בצד מדדי היעילות שהצביעו על שיפור, היו מדדים שתארו ירידה ביעילות התפעולית. כך לדוגמא: ההוצאות התפעוליות ביחס לסך הנכסים. מדד זה מראה, למעשה, כמה "עולה" לתחזק את כלל הנכסים של הבנק. אפשר לראות שמאז 2001 "החזקת הנכסים" הופכת להיות יקרה יותר ויותר ומגמה זו התחזקה עוד יותר בשנה האחרונה. יש בכך אולי ביטוי לעובדה שהבנקים, בסך הכל, מיצו, כנראה, את היתרונות לגודל ולכן, כל גידול בנכסים מצריך עליה עוד יותר גדולה בהוצאות.
הסיכונים
רוב מדדי הסיכון מבטאים יציבות בסך כל המערכת בהשוואה לשנה הקודמת. השונות בין הקבוצות הבנקאיות הייתה גדולה, אולם גם אצל אלה שנרשם שיפור, הוא לא היה משמעותי.
יחס "הלימות ההון" ב- 2005 היה בדיוק כמו בשנה הקודמת , 10.7% (לוח מס. 4), ולמרות שזהו אחוז גבוה מהמינימום הנדרש ע"י בנק ישראל – 9% , וגם גבוה בהשוואה עם שנים קודמות, הוא עדיין נמוך בהשוואה בינלאומית. ברוב ארצות אירופה השייכות ל"קבוצת ההתייחסות" (דומות לישראל מבחינת האוכלוסייה והתוצר), יחס "הלימות ההון" עומד על 12%-13% כאשר המינימום הנדרש שם הוא רק 8%. חשיבותו של מדד זה בכך שהיא מבטאת את יכולתו של הבנק להתמודד עם רוב ההפסדים הכספיים הצפויים בעסקים עם לקוחות. ככל שיחס זה גבוה יותר פירושו שיש לבנק "כרית ספיגה" מספיק גדולה כדי לכסות את ההפסדים הצפויים.
לוח מס' 4 – מדדי סיכון במערכת הבנקאית
| 2005 | 2004 | 2003 | 2002 | 2001 | |
| 10.7% | 10.7% | 10.3% | 9.9% | 9.4% | יחס הלימות ההון |
| 7.14% | 7.26% | 6.56% | 6.55% | 6.41% | הון ראשוני לנכסי סיכון (Tier 1) |
| 80.2% | 78.6% | 78.4% | 79.3% | 79.4% | נכסי הסיכון לסך הנכסים |
| 1.43 | 1.10 | 0.48 | 0.36- | 0.10 | RAROC – התשואה להון מותאמת לסיכון |
| 10.9% | 12.0% | 11.5% | 11.2% | 9.9% | סך האשראי הבעייתי לסך האשראי לציבור |
| 21.6% | 21.6% | 22.6% | 22.1% | 16.8% | האשראי שאינו נושא הכנסה לסך האשראי הבעייתי |
"הון הסיכון" הנמצא במונה של היחס הזה מורכב מ"הון ראשוני" הכולל הון מניות וקרנות הון שונות, ומ"הון משני" הכולל בעיקר שטרי הון נדחים והפרשות כלליות לחומ"ס (קיים גם "הון שלישוני" הדומה במהותו להון המשני). ההון הראשוני הוא יציב יותר מההון המשני ומבטא את "הכסף האמיתי" שיש לבנק. לפיכך, מקובל בעולם להסתכל ולהשוות את היחס שבין ההון הראשוני לבין נכסי הסיכון (Tier 1). לאחר שיפור ניכר בשנת 2004, הורע יחס זה בשנה שעברה והגיע לשיעור של 7.14% (לוח מס. 4). בגלל אופן החישוב ומגבלותיו, עולה שאם רוצים להגדיל עוד את יחס הלימות ההון (על מנת להרחיב את האשראי ולשפר תדמית), יש צורך בהגדלת ההון הראשוני, כלומר, להנפיק הון מניות בבורסה.
מדד משלים לנושא "הלימות ההון" הוא: היחס שבין סך נכסי הסיכון (הנכסים המאזניים והחוץ מאזניים המשוקללים ברמת הסיכון שלהם) לבין סך הנכסים המאזניים. בשנה שעברה חלה הרעה ניכרת במדד זה שפירושה הוא שיותר נכסים, בעיקר הלוואות לציבור, הפכו להיות מסוכנים. אולם אפשר לראות זאת גם הפוך. כידוע, התשואה על ההלוואות גבוהה בהרבה מהתשואה על הפיקדונות בבנק ישראל או על אג"ח ממשלתי. ולכן, גידול יחסי בנכסי הסיכון יכול להצביע על גידול ברווחיות ובתשואה לנכסים.
אספקט נוסף לסיכון קשור עם איכות תיק האשראי. בנושא זה המגמות היו סותרות וקשה לפסוק באופן חד משמעי. ההפרשות השוטפות לחובות מסופקים ביחס לאשראי לציבור, הצטמצמו באופן ניכר בכל הקבוצות הבנקאיות ובממוצע עמד שיעור זה על 0.71% בשנה שעברה לעומת 0.92% ב- 2004. אבל יתרת ההפרשות הרשומה במאזן, דווקא עלתה ב- 2005 יותר מ- 5% ביחס לשנה הקודמת, והיא עלתה גם ביחס לסך האשראי לציבור. במילים אחרות, למרות הצמצום בהפרשה השוטפת, עדיין רובץ על הבנקים נטל כבד ההולך ומתרחב.
שיפור מסוים נרשם ב- 2005 ביתרת האשראי הבעייתי ביחס לסך האשראי לציבור אבל יחס זה עדיין גבוה מזה ששרר ב- 2001 (לוח מס. 4). עם זאת, למרות הירידה ביתרת האשראי הבעייתי, לא נרשמה הטבה כלשהי בהרכב החוב הבעייתי והוא נותר כמו שהיה ב- 2004. חלקו של האשראי שאינו נושא הכנסה (השלב האחרון לפני המחיקה) הווה כ- 21.6% מכל החוב הבעייתי, שיעור הגבוה בהרבה לעומת זה 2001.
מדד RAROCהפך בשנים האחרונות מקובל מאד בחישוב רווח הבנק , שכן, באומדן התשואה הוא מתחשב גם בסיכונים הפיננסיים של הבנק (מדד זה הוא למעשה שם כללי למדדי רווחיות המתחשבים בסיכון ויש לו מספר הגדרות שונות). מדד RAROC המופיע כאן חושב בדרך דומה לזו שבנק ישראל נוהג לחשב. מדד זה מקביל, פחות או יותר, למדד "Sharpe" הידוע. במונה מחושבת התשואה העודפת (מעל תשואה חסרת סיכון) ובמכנה רשומה סטיית התקן המרבית, בהסתברות של 99%, של התשואה להון. יחס זה מבטא, על כן, את הפיצוי במונחי תשואה עודפת עבור יחידת סיכון של השקעה בהון הבנק. ככל שיחס זה גבוה יותר התמורה במונחי סיכון גבוהה יותר. ב- 2005 נרשמה עלייה ניכרת במדד RAROC , כלומר, התמורה למשקיעים, במונחי סיכון, הייתה גבוהה בהרבה מאשר ב- 2004 (לוח מס. 4). אולם, תשואה זו הייתה עדיין נמוכה בהשוואה לשנת 2000 .
סיכום
על פי מרבית המדדים, שנת 2005 הייתה שנה טובה לבנקאות הישראלית, בהשוואה לשנים הקודמות. רוב המדדים, ובעיקר מדדי הרווחיות, הצביעו על עלייה ושיפור, אם כי חלק מהמדדים הראו יציבות ואפילו היו כאלה שהצביעו על נסיגה בכמה תחומים, בעיקר במדדי היעילות והסיכון.
אולם, למרות התמונה החיובית המצטיירת מניתוח הדוחות הכספיים של התאגידים הבנקאיים, בולטת תופעה המשותפת כמעט לכל המדדים ולכל הבנקים והיא שקצב השיפור וההתקדמות בשנתיים האחרונות הולך ומצטמצם. אמנם, שנתיים אינן תקופה ארוכה מספיק על מנת לקבוע אם אכן זו מגמה ארוכת טווח. אבל, התרחבות הפעילות של המתווכים הפיננסיים בשוק ההון, יישום המלצות "ועדת בכר", פתיחת השוק למשקיעים מחו"ל, והגאות בבורסה בשילוב עם זמינותם של תחליפי האשראי השונים מעודדים את התחרות עם הבנקים. לתחרות זו שני היבטים מרכזיים: האחד, מעבר של עסקים ולקוחות מהבנק למתחרים והקטנת הכנסות לבנק כתוצאה מכך. השני, מכירת הבעלות על קופות הגמל וקרנות הנאמנות, תגרום בעתיד לצמצום חלקן של ההכנסות מעמלות בסך הכנסות הבנקים, וכן תקטן האפשרות לגוון מקורות הרווח.
למרות הביצועים הטובים, יחסית, של המערכת בשנה שעברה – 2005 – עדיין סובלת המערכת מכמה בעיות מרכזיות: איכות נמוכה יחסית של תיקי האשראי, בלימה בתהליך ההתייעלות, התייצבות הסיכון ברמה גבוהה יחסית ותחרותיות הולכת וגוברת מצד הגופים החוץ בנקאיים.