סיכויים וסיכונים

"קצב גידול האוכלוסייה בישראל יוצר ביקוש של כ-50 אלף דירות חדשות בשנה. בפריפריה כבר רואים שיפור בהיצע שמביא לבלימת מחירים ואולי גם לירידת מחירים, ובתל אביב דרוש מאמץ נוסף להגדלת ההיצע של דירות למעמד הביניים. כיום, מלאי הדירות בבנייה גבוה. אבל שוק הבנייה אינו ריכוזי, ואם בעוד שנתיים קבלנים יקטינו את היקף הבנייה, נראה שוב ירידה בהיצע. השוק הזה לא מובטח". כך אומר דוד ברודט, יו"ר לאומי ונשיא איגוד הבנקים.

איך נראית תמונת המשק? נתוני הצמיחה שפורסמו באחרונה מצביעים על קצב גידול מתון יותר.

"כאשר בוחנים את האינדיקטורים הכלכליים המרכזיים, מצב המשק נראה טוב: אינפלציה נמוכה, אבטלה נמוכה, מאזן תשלומים טוב, חוב ציבורי נמוך, תעשיית ההיי-טק צומחת. שיעור הצמיחה בינוני, נע סביב 3%. כל הנתונים האלה יוצרים תחושה שמצב המשק טוב, ויש אמת בתחושה הזאת.

"עם זאת, צריך גם לראות את הצללים הקיימים, שאם לא יטופלו נכון עלולים להפוך לבעיות. הבעיה העיקרית קשורה לשוק העבודה ולפריון. צמיחה בינונית ותעסוקה מלאה מבטאות מצב של פריון נמוך, כי אם היה לנו פריון גבוה, ייתכן שחלק מהמועסקים לא היה עובד. ואם היתה לנו צמיחה יותר גבוהה, הפריון היה יותר גבוה.

"הפריון הנמוך מבטא מספר בעיות שיכולות לאיים עלינו בעתיד, והוא בעיקר ביטוי לכך שחלק מכוח האדם החדש שנכנס לשוק העבודה הוא בעל השכלה נמוכה ומקבל שכר מינימום, או קצת מעל המינימום. השכר הנמוך במשק משקף את התרומה הנמוכה של העובד, והתרומה משקפת את החינוך וההכשרה שלו".

היכן מתמקדת הבעיה?

"במרכז הסוגיה הזו יש שתי קבוצות עיקריות – החרדים והערבים. אצל החרדים יש עלייה בשיעור ההשתתפות אבל הוא עדיין שיעור נמוך. הבעיה היא שרוב הנכנסים לכוח העבודה אינם בעלי השכלה שמתאימה למשק מודרני, ולכן שכרם נמוך. הקבוצה השנייה היא נשים ערביות, שגם הן נכנסות לכוח העבודה אבל לא בהיקפים מספיקים, ולמרות עלייה בחינוך בקרב האוכלוסייה הזו, השכר עדיין נמוך.

"אבטלה נמוכה היא כשלעצמה דבר חיובי, אבל השכר של העובדים הוא נמוך. יש כניסה לשוק העבודה בהיקף גדול של כוח אדם שלא משתכר שכר גבוה, ורואים את זה בפער שבין השכר הממוצע לשכר החציוני. השכר הממוצע הוא קרוב ל-10,000 שקל והחציוני כ-7,000 שקל".

מהי המשמעות לעתיד המשק?

"צריך לבחון את התופעה הזו לא רק במונחים של פריון. אם אלה המאפיינים של כוח האדם שיש לנו, אנחנו צריכים להיות מודאגים מהתקדמות המשק בעתיד. מרכיב גדול של אוכלוסיה עם שכר נמוך מאיים על המשך הצמיחה הבינונית שיש כיום. נכון שיש לישראל תעשיית היי-טק מתקדמת, אבל היא מהווה בסך הכל 9% מהמועסקים.

"בנוסף, הצמיחה הנמוכה מבטאת גם השקעות נמוכות. בדרך כלל היינו אומרים שאם כוח האדם משתמש במכונות טובות, שיפור הפריון יגיע בעזרת המכונות. אבל היקף ההשקעות הוא נמוך – הן ההשקעות בסקטור העסקי והן בתשתיות. עם כל הרעש שעושים סביב תשתיות חדשות, ההשקעה בתשתיות במשק הישראלי, ביחס לרמת הפיתוח שאליה אנחנו רוצים להגיע, היא עדיין נמוכה.

"כלומר, יש לנו אחוז גבוה של כוח אדם עם השכלה לא מספקת, תשתיות נמוכות, השקעות בסקטור העסקי נמוכות, ואם מוסיפים לכך רגולציה כבדה שמקשה על עסקים – זה מוסיף לקוקטייל הזה עוד נופך מסוים שמבטא את הפריון הנמוך ופוטנציאל נמוך לצאת מסביבת הצמיחה של כ-3%, שפירושה צמיחה לנפש בשיעור של כ-1%".

מהן הרפורמות שנדרשות לשינוי המצב?

"הדבר הכי חשוב שהממשלה יכולה לעשות הוא תחת הכותרת חינוך, אבל לא רק החינוך הכללי אלא הכשרה מקצועית והסבות מקצועיות. הממשלה חייבת להקצות הרבה יותר כסף להסבות מקצועיות והכשרה, כדי לשפר את כוח האדם שנמצא בשוק העבודה, וכמובן לשלב את אלה שלא נמצאים בו.

"ארגז הכלים שעומד לרשות אלה שנמצאים בשוק העבודה ואלה שעדיין לא נכנסו אליו הוא כנראה לא מספיק. במיוחד בסביבה שבה השינוי במקצועות הוא מאוד דינמי, כתוצאה מהטכנולוגיה. צריך לחדש כל הזמן טכנולוגיות, כישורים ומיומנויות, וזה דורש היערכות מתאימה ומערך תקציבי. ההקמה מחדש של משרד העבודה היא החלטה נכונה, אבל אני חושב שצריך להיות משרד נפרד עם תקציבים יותר גדולים שיוכל להוביל את השיפור באיכות כוח האדם במשק".

אפשר להמשיך לסמוך על ענף ההיי-טק שימשוך את המשק?

"זה ענף מצליח שמעסיק כ-300 אלף עובדים. זה לא מעט, אבל כפי שציינתי קודם זה פחות מ-10% מכוח העבודה. אם רוצים להמשיך לפתח אותו, חוזרים לאותן שאלות יסוד: השקעה גדולה בחינוך. אמנם הייחודיות של התעשייה הזו היא בחדשנות ויצירתיות, ולא רק בהשכלה הפורמלית, אבל בסופו של דבר השילוב הטוב ביותר הוא של אנשים בעלי השכלה טכנולוגית ומדעית טובה יחד עם התכונה הישראלית של חדשנות ויצירתיות ויכולת של חשיבה מחוץ לקופסה, שהפכה את ההיי-טק הישראלי למאוד מצליח. אם לא יהיה לנו כוח האדם המתאים, זה יכול להגביל את צמיחת ההיי-טק.

"איום אפשרי נוסף על הענף יכול להגיע מרפורמת המס של טראמפ. אם היא תצליח, ושיעורי המס בארה"ב ירדו, האמריקאים יוכלו למשוך אליהם יותר השקעות. כיום, בישראל מתמקדים במחקר ופיתוח, השיווק נעשה בארה"ב והייצור במקומות הזולים. אם טרמאפ אכן יוביל הורדה במס, ייתכן מעבר של פעילויות נוספות לעמק הסיליקון ולניו יורק, והאזורים האלה ימשכו גם פעילויות ישראליות. גם אם מדובר בחברה ישראלית-אמריקאית במתכונת שכבר קיימת בחברות רבות, המינון של היקפי הפעילות יכול להשתנות, תוך העברת נתחים גדולים יותר לארה"ב על חשבון ישראל.

"זה מחזק עוד יותר את ההשפעה הקריטית של איכות כוח האדם בישראל. זו תעשייה מאוד דינמית. אנחנו אולי יודעים לצפות לחמש השנים הבאות, אבל קשה להעריך איך היא תיראה בעוד 10-15 שנה. לכן, חשוב שכוח האדם יהיה ורסטילי, שיודע להתמודד ולענות על הצרכים שיצוצו בעתיד".

נדרשים שינויים בתחום המיסוי?

"רמת המיסוי הכולל במשק הישראלי, כסך כל המיסים מהתוצר, היא לא גבוהה במיוחד. היא דומה לממוצע של מדינות ה-OECD ואפילו קצת פחות. כלומר, מבחינה זו אני לא רואה אפשרות להקלות גדולות בנטל המס, כי המדינה צריכה לספק שירותים ציבוריים, ואנחנו לא מצטיינים בתחום הזה. אם מסתכלים על תקציב השירותים הציבוריים הכלליים, שכולל חינוך, בריאות ורווחה – אין שם עודפים שניתן לקצץ במטרה להפחית מיסים. אם כבר, אז הכיוון אולי צריך להיות להעלות קצת את שיעורי המס, בוודאי לא להוריד. כמו כן, ניתן לשנות את תמהיל המס על ידי בחינה של פטורי מס קיימים".

איך נראית תמונת שוק הדיור?

"המציאות שנוצרה בשנים האחרונות היא פונקציה של היצע וביקוש. הביקושים הם די גבוהים, היות וקצב גידול אוכלוסייה הינו גבוה, של כ-1.8%, היוצר ביקוש של כ-50 אלף דירות חדשות בשנה. הבעיה היא שההיצע לאספקת אותן דירות לא גדל בקצב המתאים. צווארי הבקבוק הם הקרקעות, שרובן בבעלות המדינה, ועדות התכנון שאמורות להבטיח שהקרקע תהיה מתוכננת וזמינה לדיור, וגם טכנולוגיה וכוח אדם. מדי פעם צריך להביא כוח אדם מחו"ל, ושיטות העבודה בענף מחזירות אותנו לשיחה על הפריון הנמוך. היסטורית, ענף הבנייה הוא אבי הדוגמאות של בעיית הפריון הנמוך במשק הישראלי.

"לכן, ככל שישחררו את כל המגבלות הללו, זה יביא להיצע שייצור את הפתרון ברוב אזורי  הארץ. אולי לא בתל אביב, שבה היקף הקרקעות בבעלות המדינה נמוך יחסית, אבל באזורים אחרים. באזור תל אביב הפתרון קשור יותר להתמודדות עם התכנון – איך יוצרים פרויקטים של התחדשות עירונית, בנייה לגובה ופתרונות מהסוג הזה.

"בפריפריה כבר רואים שיפור בהיצע שמביא לבלימת מחירים ואולי גם לירידת מחירים. בתל אביב דרוש מאמץ נוסף להגדלת ההיצע, ואני לא מדבר על דירות יוקרה אלא על דיור למעמד הביניים".

מהי ההשפעה של המשקיעים בנדל"ן?

"אני לא חושב שהמשקיעים הם בעיה, כי בסופו של דבר הם יוצרים את ההיצע לשוק השכירות. חלק גדול מהיצע הדירות להשכרה באזור תל אביב נובע ממשקיעים שקנו דירות לצרכי השקעה. השוק בנוי כך שחלקו מורכב מדירות בבעלות וחלקו בשכירות. יש כאלה שמעדיפים שכירות או שאינם יכולים להגיע לבעלות, ואי אפשר לשאוף שהשוק יהיה כולו בבעלות. זה לא קיים באף מקום, ואם בוחנים את השוק הישראלי לאורך שנים, הוא תמיד התחלק בין שני-שלישים בבעלות ושליש בשכירות. שוק השכירות בנוי על משקיעים".

התפרסמו נתונים על מגמה של בלימת העלייה במחירים. היא זמנית?

"יש עלייה איטית בהיצע, וזה חיובי. היצע מתחיל בפריפריה, שבה קל יותר לשחרר קרקעות. עדיין לא רואים את זה במרכז, אבל ככל שמחירי הדירות עולים, הפריפריה מתקרבת והופכת להיות יותר רלוונטית למרכז. התוצאה היא גידול בהיצע שמתבטא בבלימת מחירים.

"שוק הבנייה אינו ריכוזי. הוא בעיקרו שוק פרטי, שפועלים בו מאות קבלנים. אין חברות ממשלתיות וציבוריות שבונות. אם הקבלנים יחושו שיש בלימת מחירים והתמתנות בביקושים, הם יכולים להקטין את ההיצע באמצעות צמצום בנייה של דירות חדשות. כיום מלאי הדירות בבנייה גבוה, אבל אם בעוד שנתיים קבלנים יקטינו את היקף הבנייה, נראה שוב ירידה בהיצע. השוק הזה לא מובטח".

איך נראה מימון הענף?

"בתחום המימון, רוב הבנקים נמצאים במעטפת המימון המקסימלית, אבל היא מספקת את צרכי המימון של הענף ברמות ההיצע הקיים. הבנקים יותר סלקטיביים בבחירת הלווים, אבל זה לא גורם שמעכב פרויקטים. מתבצעים צעדים להקל על המימון, כמו הקמת קרן המע"מ הממשלתית, ומאחר שהבנקים מעלים את ההון שלהם, הם יכולים להעלות באופן יחסי את המימון לענף הבנייה. המימון לענף הבנייה אינו מהווה צוואר בקבוק כמו קרקעות, תכנון, כוח אדם וטכנולוגיה. תמיד יכול להימצא קבלן שיטען שבנק סירב לתת לו אשראי, אבל זה יכול לנבוע מכך שהקבלן לא עמד בתנאים הנדרשים".

רואים בחודשים האחרונים ירידה בהיקף המשכנתאות.

"בענף המשכנתאות התבצע לפני כשנה וחצי שינוי בתמחור, כיוון שרמת הריבית לא ביטאה את הסיכון. רמת התמחור כיום הרבה יותר נכונה, וגם לאחר עליית הריביות, הן עדיין נמוכות יחסית. התוצאה היא התמתנות מסוימת בביקוש, בשיעור של 10%-15%, אבל עדיין לוקחים כל חודש משכנתאות בהיקף של 4-4.5 מיליארד שקל, וזה סכום לא מבוטל. חשוב לזכור שהמשכנתאות הן גם מקור מימון לתהליך הבנייה עצמו".

אולי הלווים לוקחים סיכון גדול מדי.

"הזוגות הצעירים דורשים כיום מאמץ גדול יותר מההורים שלהם במימון הרכישה. אני לא טוען שהמצב הזה הוא אופטימלי, אבל בשווי המשקל החדש שנוצר בענף הדיור, אני לא רואה ירידות מחירים של עשרות אחוזים. לבנקים אין שום השפעה על המגמה. זו תוצאה של המגמה בשווקים. אנחנו חברה צומחת עם דמוגרפיה חיובית".

גם הפיקוח על הבנקים הצביע באחרונה על הסיכונים ללווים. רואים גידול בחובות הבעייתיים?

"אין מגמה כזו במשכנתאות. שיעור האבטלה כאמור נמוך, ורמת השכר, גם אם אינה מספקת בראיית המאקרו, עדיין מאפשרת לאנשים לשלם את המשכנתאות. בנוסף, שיעור הריבית לא גבוה".

באשראי הקמעונאי כן רואים גידול בחובות הבעייתיים.

בשנים האחרונות חל שינוי בתמהיל האשראי הבנקאי: ירידה באשראי ללווים גדולים ועלייה באשראי קמעונאי, שעדיין נמצא ברמה נמוכה (בחלקו בתוצר) בהשוואה בינלאומית. העלייה בהפרשות האשראי הצרכני בבנקים אינה מדאיגה עדיין. העלייה היותר גדולה באשראי הצרכני מתחוללת בגופים החוץ-בנקאיים ובריבית הגבוהה מזו של הבנקים".

איך זה משתלב עם הפרדת חברות האשראי שעשויה להגדיל את היצע האשראי הצרכני?

"זה לא סוד שחשבנו שהרפורמה הזו לא לטובת הצרכן ולא תביא לתוצאה של ירידת מחירים לצרכן. מאחר שהרפורמה התקבלה, נותר רק לראות מה יקרה בעתיד. אני חושש שיתברר שחברות כרטיסי האשראי הקיימות, במבנה החדש שלהן, לא יציעו מערכת שירותים זולה יותר בהשוואה למצב היום – אלא להפך.

"אני בא מבית הספר של משרד האוצר, שבו נקודת המוצא היא הצרכן, ואני לא רואה מודל שבו הצרכן ירוויח מהשינוי הזה – מה עוד שמודל כזה גם לא קיים בעולם. רוב חברות כרטיסי האשראי בעולם קשורות לבנקים".

ללא קשר לרפורמות שיוזמת הממשלה, ענף הבנקאות משתנה. אתה רואה אפשרות לשינוי במודל הבנקאי?

"קודם כל, צריך לזכור את הרקע. הבנקאות הישראלית היא בין מערכות הבנקאות הבודדות בעולם שלא נפגעו במשבר האחרון. יש בסך הכל שלוש מערכות שלא נפגעו: קנדית, אוסטרלית וישראלית. לא ישראל כמדינה ולא הבנק המרכזי הוציאו שקל אחד כדי לעזור לבנקים. כתוצאה מהמשברים בעולם גם הבנקים בישראל התמודדו עם נושא הלימות ההון, תוך דרישה להעלות אותה, וכל הבנקים בישראל התאימו את עצמם לדרישות של בנק ישראל בתחום הזה.

"הבנקאות הישראלית טובה ויציבה – גם בזכות רגולציה של בנק ישראל וגם בזכות ניהול טוב של הבנקים – ומספקת למשק את צרכיו, גם במתן אשראי למשק העסקי לצורך הצמיחה וגם למשק הפרטי למימון צרכיו, ובראשם המשכנתאות שהזכרנו קודם. לדוגמה, אם המשכנתאות היו מגיעות מהמדינה, תקציב המדינה היה צריך למצוא מקורות ל-50 מיליארד שקל בשנה.

"גורם נוסף שמשפיע על המערכת הבנקאית הוא הצורך בהתייעלות. הציבור רוצה לשלם כמה שפחות על השירותים הבנקאיים, וזה דוחף את הבנקים להתייעל. רואים את התהליך הזה בכל המערכת, ובבנק לאומי אפילו בהיקף גדול יותר. התוצאה היא צמצום כוח האדם בבנקים בהיקף של 5,000-6,000 עובדים בחמש השנים האחרונות. ההתייעלות הזו גם תמכה בירידת העמלות בבנקים בשיעור של כ-30% בשנים האחרונות.

"עכשיו אנחנו נמצאים בשלב נוסף – איך הבנקאות מתמודדת עם צרכי הלקוח החדש, שרוצה הרבה יותר טכנולוגיה ושירותים מקוונים. לכל בנק יש את האסטרטגיה שלו, אבל כולם יוצרים יותר שירותים דיגיטליים לטובת הלקוחות. גם כשהלקוחות באים לסניף, הם מעדיפים, אם אפשר, לעשות פעולות במערכות אוטומטיות. אנחנו משרתים בסניפים דור מבוגר שחלקו מתקשה בזה ורגיל לשירות באמצעות פקיד בסניף, אבל גם הוא לומד בהדרגה להשתמש באמצעים הטכנולוגיים, כולל באינטרנט.

"האם זה יביא לסופם של הבנק? בפירוש לא. זה ייצור ירידה משמעותי במספר הסניפים, אבל הבנק כמוסד שנותן אשראי לא ייעלם. המערכת הבנקאית בישראל מספקת למשק אשראי צרכני, עסקי, לדיור וכל הסוגים האחרים בסך כ-900 מיליארד שקל, שזה כשלושה רבעים מהתוצר, ולצד הבנקים קיימת המערכת המוסדית שמתחרה בנו שנותנת עוד 400-500 מיליארד שקל.

"במצב הזה אין אפשרות להחליף את הבנקים, כי העסקים עדיין דורשים אשראי. ברור שיהיו לנו מתחרים, כולל מתוך המיזמים הטכנולוגיים והאחרים, וגם בנק לאומי השיק בנק דיגיטלי, Pepper. אבל זה עדיין בנק שצריך לשמור על הלימות הון, רזרבות וכל שאר הדברים שנדרשים מבנקים".

המתחרים החדשים עלולים לקחת מהבנקים את הפעילויות היותר רווחיות.

"אם הבנקים יהיו פסיביים, זה מה שיקרה, אבל הם לא פסיביים – לא בארץ ולא בחו"ל. מגמת ההתייעלות תימשך, כולל צמצום מספר הסניפים, והיא תקטין את ההוצאות. בנק הוא מערכת כבדה שכוללת מערכות מחשוב וטכנולוגיות יקרות, אבל גם מתחרים לבנקים שפועלים באמצעות האינטרנט חייבים מערכות מחשוב בהיקף גדול.

"יהיו גם שינויים ברגולציה. רשויות הפיקוח יצטרכו לדאוג לכך שגם הגופים שמתחרים בבנקים יעמדו בסטנדרטים גבוהים, בהתאם למה שקיים בבנקים. כיום, היתרון שלנו מול מיזמים אינטרנטיים הוא שרמת הפיקוח עלינו גבוהה יותר, אבל בסופו של דבר הציבור רוצה שכל ספקי השירותים הפיננסיים שלו יעמדו בסטנדרטים הגבוהים".

מצד אחר, הפיקוח מונע מהבנקים לפתח יוזמות כמו מכירת ביטוח.

"לא יכול להיות מצב שחברות ביטוח יכולות להציע אשראי לציבור, ואנחנו לא יכולים להציע שיווק פוליסות במערכת הסניפים וההפצה שלנו. חוסר הסימטריה הזה לא נכון, ולא בגלל שהוא פוגע בבנקים, אלא בגלל הפגיעה בציבור. מתן אפשרות להציע לציבור פוליסות ביטוח  בסניפי הבנקים יאפשר לתת לו שירות טוב יותר, בנוחיות רבה יותר ובמקצועיות רבה יותר. הבנקאות פיתחה מערך ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי ומקצועי שיכול לתת מענה לכל הצרכים של האוכלוסייה. לכן, אני חושב שבסופו של דבר הרגולטורים בישראל יצטרכו לאפשר לבנקים להיכנס לתחום הביטוח, כמו שמקובל בעולם, לטובת הצרכן".

מדי פעם עולות טענות ביחס לרמת התחרות במערכת הבנקאית.

"יש השוואות בינלאומיות שבוחנות את מרווח האשראי בישראל, גם בתחום העסקי וגם בתחום הצרכני, מול מדינות ה-OECD, וישראל נמצאת ברמה הנמוכה – בחלק התחתון שמתחת לממוצע, גם במרווח הריבית העסקי וגם בצרכני. אם לא היתה תחרות, זה לא היה המצב. התחרות קיימת גם בין הבנקים, גם בינינו לבין הגופים המוסדיים, ובחלק מהאשראי העסקי גם בינינו לבין בנקים בינלאומיים שפועלים בישראל. עובדה שרמת המחירים, כולל סל העמלות הממוצע, נמצאת בירידה".

מה עומד מאחורי ההחלטה של לאומי להקים בנק אינטרנטי?

"החלטנו להקים את Pepper כי אנחנו קשובים ומודעים לתהליכים העתידיים. כולנו רואים מה קורה בענפים כמו סוכני נסיעות, בתי מלון, נהגי מוניות וכו'. בכל ענף מתרחש תהליך של 'הרס יצרני' בעוצמה אחרת, ואנחנו לא מעתיקים מודלים מענפים אחרים, אלא בנינו את Pepper בהתאם למאפיינים של מערכת הבנקאות. אמנם אין הרבה יוזמות דיגיטליות עוצמתיות בעולם במתוכנת שעשה בנק לאומי, אבל אנחנו לא היחידים. ניתן למצוא יוזמות כאלה בארה"ב, באנגליה, בפולין, בהולנד, ולהפתעתי הגדולה גם בסין ובמדינות אחרות במזרח אסיה. תמונת העתיד נראית לי מאוד ברורה, ולכן אנחנו מעדיפים להיות בעולם הזה".

אתה רואה מספר בנקים אינטרנטיים עצמאיים בישראל?

"ייתכן. צריך להסתכל על התפתחות האוכלוסייה בישראל. בכל שנה מצטרף שנתון של כ-150 אלף. כלומר, בתוך שלוש שנים כחצי מיליון צעירים עוברים לגילאים שבהם פותחים חשבונות בנק. אלה הלקוחות העתידיים שלנו, ואם מסתכלים על שש השנים הבאות, יש מיליון לקוחות פוטנציאלים חדשים שירצו את השירות הזה. אלה לקוחות שהתחילו את החיים בעולם של מובייל ואינטרנט. הם לא מכירים משהו אחר. לכן, בנק אינטרנטי עונה הכי טוב על הצרכים שלהם".

איך נראית החקיקה בנושא הגבלת שכר הבכירים בפרספקטיבה של שנה?

"אני יכול לצטט את שרת המשפטים, איילת שקד, שאמרה באחרונה שזו התערבות מיותרת. בעבר נקבעו כללים, במסגרת תיקון 20 לחוק החברות, שיצרו דיון מאוד מסודר בשכר הבכירים בחברות הציבוריות. העובדה שהוחלט ליצור מגבלה רק על המערכת הפיננסית תביא לתוצאה שהמערכת הבנקאית והפיננסית תאבד כוח אדם מוכשר, כפי שציינה כאמור גם שרת המשפטים. אין סיבה שמערכת שנותנת אשראי של 900 מיליארד שקל ומחזיקה את הנכסים הפיננסים של הציבור, בהיקף של כמעט שני טריליון שקל, לא תנוהל על ידי מיטב האנשים. אם התוצאה תהיה שאנשים טובים לא יבואו לבנקים, לא בטוח שזו התוצאה המיטבית למשק הלאומי".

רואים ניצנים של תופעה כזו?

"התהליכים הם איטיים אבל אני כבר רואה ניצנים כאלה. עובדים צעירים חושבים שהמגבלות לא משרתות את תכנון הקריירה שלהם. ראינו גם דוגמאות של אנשים שעזבו את המערכת הבנקאית, ואני מעריך שהתופעה הזו תתגלה יותר במרוצת השנים. אנשים לא עוזבים מיד את הארגון שבו הם עובדים. אנחנו נמשיך לעשות את המאמצים לקבל את העובדים הטובים ביותר, אבל ברור שזה לא הצעד הכי אופטימלי שנעשה במשק".