רווחיות הבנקים בשנת 2004

בבואנו לבדוק את רווחי המערכת הבנקאית בשנת 2004 עלינו לשאול את עצמנו שתי שאלות מרכזיות: האם מדובר בשיפור לעומת 2003 – ועד כמה הרווחיות יציגה. המאמר הוצג לראשונה בכנס ת"א לבנקאות 2004

אין וויכוח שהשנים 2004-2003 היו שנים טובות לסקטור הבנקאי. ירידת הריבית והעלייה במחירי ניירות הערך שבאה בעקבותיה, תרמו לרווחים מפעילות מימון ולהכנסות תפעוליות שמקורן דמי ניהול קרנות וקופות גמל ועמלות מסחר בני"ע. יציאת המשק ממיתון שנת 2002 אפשרה הפחתה ניכרת בהפרשות לחובות מסופקים. כתוצאה עלה הרווח מפעולות רגילות לפני מסים בחמש הקבוצות הבנקאיות מ- 2.3 מיליארד ש"ח בשנת 2002 ל- 7.8 מיליארד ש"ח בשנת 2004, יותר מפי שלש. מאמר זה עוסק בניתוח הרווחיות התפעולית של הבנקים ומתמקד ברווח מפעולות רגילות לפני מס.

נשאלות שתי שאלות:

1. האם חל שיפור ברווחיות שנת 2004 לעומת שנת 2003 ?
2. האם רווחיות שנת 2004 היא יציגה (פרמננטית)?

לכאורה התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית. כל הבנקים (להוציא מזרחי) הציגו שיפור ברווח הנ"ל כפי שמציגה השורה הראשונה בטבלה שלהלן:

שינוי ברווח מפעולות רגילות לפני מס (מיליוני ש"ח)

לדעתנו המדידה החשבונאית של הרווח לא משקפת את השינוי שחל ברווחיות הבנקים בין שתי השנים. נדרשות התאמות. הצורך בהתאמות נובע מכישלון המדידה החשבונאית לשקף באופן עקבי שינויים בערך נכסים והתחייבויות שמקורם שינויים בשערי ריבית ובמחירי נכסים פיננסים. החשבונאות קובעת שרק נכסים והתחייבויות סחירים ישוערכו בדוחות ומתוכם חלק ניכר (כל אג"ח הזמינות למכירה) ישוערכו כסעיף בהון ולא דרך דו"ח רווח והפסד. נכסים (אשראי) והתחייבויות (פיקדונות) אינם משתערכים כלל ומוצגים בדוחות הכספיים בערכי עלות. האסימטריה בטיפול החשבונאי היא בעייתית במיוחד בהקשר למתווכים פיננסים (בנקים וחברות ביטוח) אשר מאזנים בין נכסים והתחייבויות כחלק ממדיניות ניהול סיכוני ריבית. נסביר זאת: נניח שבנק מקבל פיקדון לתקופת זמן ובתמורה רוכש נייר ערך סחיר לאותה תקופת זמן. כלכלית הבנק איינו חשוף לסיכון של שנוי ריבית. נניח ששער הריבית ירד וכתוצאה עלה שווי השוק של נייר הערך. החשבונאות סופרת את עלית הערך (ברווח או בהון תלוי בסיווג נייר הערך) אך איננה סופרת את תוספת העלות הנובעת מעלית ערך ההתחייבות.

יתר על כן, רישום ניר הערך כזמין למכירה מאפשר לבנק לנהל את הרווח ע"י החלטה מתי למכור את נייר הערך. עלית הערך שהוצגה בשנה בה קרתה כחלק מההון העצמי, תרשם כרווח בשנה אחרת בה מומש נייר הערך. ניהול רווחים ע"י מימוש סלקטיבי של ני"ע זמינים למכירה הוא שכיח בבנקים. נציין שבשנת 2004 לבדה נרשם במערכת רווח ממימוש ני"ע אלה בסך של כחצי מיליארד ש"ח. עלית הערך לא נוצרה בשנת 2004 אלא בשנת 2003. תוספת ההוצאה בהתחייבויות לא נרשמה כלל.

לאור השנויים התכופים בשערי הריביות והתנודתיות במחירי ניירות הערך מתבקש שינוי באופן מדידת ביצועי הבנקים שיחדיר למרכז הדיון את טבלת השווי ההוגן. טבלה זו נבלעת כיום בין הביאורים ואיננה זוכה לביקורת ציבורית או אנליטית הממוקדת כיום בנתון הרווח החשבונאי. לטבלת השווי ההוגן יתרון מהותי בכך ששימוש בה ממתן באפן משמעותי את האסימטריה הנהוגה בחשבונאות בשערוך נכסים והתחייבויות. מאידך לטבלה חסרון עקב הגמישות הניתנת להנהלה לחשב ערכים הוגנים. הנחיות ברורות של הפיקוח יסיעו להומוגניזציה של הנתונים וישפרו את יכולת ההשוואה בין הבנקים.

הלוח שלעיל מציג התאמות לדו"ח רווח והפסד הנדרשות בעקבות שנויים בשווי ההוגן של נכסים והתחייבויות מתוך כוונה להקביל הכנסות והוצאות ולקבוע אותן בתקופה בה נוצרו. בשורה השנייה מוצגת התאמת שווי ניירות ערך זמינים למכירה . אפשר לראות שההתאמה מקזזת את כל השיפור ברווח לפני מס כפי שדווח. כלומר, בניכוי השינוי בשווי ני"ע הזמינים אין שיפור ברווחי 2004 יחסית לשנת 2003. בשורה השלישית מוצגת ההתאמה לשווי הוגן של נכסים והתחייבויות שנרשמו בדוחות לפי עלות. יש להבהיר כי אופן החישוב של השווי ההוגן נעשה על ידי כל בנק על פי עקומי הריבית הרלוונטיים מנקודת ראותו, כאשר לא הוגדרה מדיניות חשבונאית אחידה לכל הבנקים, דבר העלול להביא להטיות בהשוואת התוצאות בין הבנקים. בשורה השישית מוצגת התאמה המנטרלת הכנסות והוצאות חד פעמיות. השורה האחרונה בלוח כוללת את השינוי ברווח מפעולות רגילות לפני מס לאחר התאמות.

 פער משמעותי בין הבנקים

על פי הנתונים מתברר שקיים פער משמעותי בין הבנקים הגדולים לאלה שבעקבותיהם. במיוחד בולט השינוי בבנק דיסקונט שהוא מהפעילים בתחום רכישת ומימוש ני"ע סחירים זמינים למסחר ונתוניו רגישים לשנויים בשערי מט"ח עקב משקלה הגבוה של חברת הבת בארה"ב. מתברר שחלה הרעה בתוצאות העסקיות של בנק דיסקונט בשנת 2004 יחסית לשנה מצוינת שהייתה לבנק בשנת 2003, זאת בניגוד לאינדיקציה המתקבלת מהשוואת הרווח החשבונאי לבדו.

מעקב אחר התוצאות העסקיות של שני הבנקים הגדולים מלמד על צמצום פער הרווחיות בין בנק הפועלים לבל"ל בעיקר עקב הגידול בהוצאות התפעול (בעיקר שכר) בבנק הפועלים בסך של כ- 400 מליון ש"ח לעומת ירידה של כ- 100 מיליון ש"ח בבל"ל. עיקר מרכבי העלייה הוא תשלומי בונוס הנובעים מרווחיות בנק הפועלים כאשר הבנק יזם וביצע שינוי מהותי במערך תמרוץ העובדים המפחית את המרכיב הקבוע בשכר לטובת המרכיב התלוי ברווח. אין בידנו תשובה לשאלה האם המערך החדש יפחית את הוצאות השכר בבנק כאשר רווחיותו תרד או כאשר הרווחיות החשבונאית לא תייצג רווחיות כלכלית. מכל מקום, הנהגת שיטת תמרוץ כתחליף חלקי לתוספות שכר קבועות (הכוונה לתוספות שכר בגין וותק ודירוג המכונות בעגה הבנקאית "טייס אוטומאטי") מהווה חידוש במערכת יחסי העבודה בבנקאות הישראלית. תוספת עלויות העבודה בבנק הפועלים השוותה את מדד היעילות, המודד את היחס בין תפוקות ותשומות בנקאיות, והמדד של התפוקה הבנקאית לעובד, בינו לבין בל"ל. בעבר היה לבנק הפועלים יתרון במדדי יעילות לעומת בל"ל.

אין בידנו לקבוע אם תוספת הוצאות התפעול ותוספת העובדים בבנק הפועלים בשנת 2004 נובעת מאסטרטגיה עסקית וכוונה להצעיר ולרענן את מצבת העובדים, או מחריגה לא מבוקרת בשכר ובמספר העובדים. נציין רק שתוספת העובדים מתייחסת להשוואה בין שנת 2004 ושנת 2003 בה מצבת העובדים בבנק הפועלים צומצמה מאד. כלומר, אפשר שההשוואה בין בנק הפועלים לבל"ל על פי נתוני שנה אחת בלבד מחטיאה קווי מגמה לטווח ארוך.

עדיפות בנק הפועלים על בל"ל בפעילות הבנקאית הרגילה מתמקדת בדמי ניהול מקרנות וקופות (פער של כ- 260 מיליון ש"ח) ומהכנסות מכרטיסי אשראי (פער של כ- 500 מיליון ש"ח שמקורו בפיצול לקוחות בל"ל בין לאומי כארד וכאל). לגבי הכנסות מימון נטו יש לקחת בחשבון שהפער בהפרשה לחובות מסופקים (0.97% בפועלים לעומת 0.90% בבל"ל) מוצדק לאור סכום של החובות שאינם נושאים הכנסה בתיק החובות הבעייתיים של בנק הפועלים, 5.9 מיליארד ש"ח לעומת 2.6 מיליארד ש"ח בבנק לאומי.

האם רווחיות שנת 2004 היא פרמננטית?

לתשובה לשאלה זו השלכה מיידית על הערכת שווי מניות הבנקים, על תחזית ארוכת טווח לרווחיותם, על חוסנם הפיננסי. כאמור, ניזונו רווחי המימון של הבנקים בשנים 2004-2003 מירידת הריבית ומעליית מחירי ניירות הערך שבאה בעקבותיה. גם ההכנסות התפעוליות הושפעו מפעילות הבנקים בשוק ההון כברוקרים וכמנהלי תיקים (קופות גמל וקרנות נאמנות אשר דמי הניהול בגינם הגיעו לכ- 1.8 מיליארד ש"ח בשנת 2004). לרפורמה המתוכננת בשוק ההון השלכות על יכולת הבנקים לגבות דמי ניהול ועל מעמדם התחרותי בשוק האשראי. גורמים נוספים שיש לכמת לצרך התחזית הם ירידה צפויה בהיקף ההפרשות לחובות מסופקים, ירידה בשיעורי המס ועליה בהוצאות התפעול. בסה"כ התוצאה המתקבלת היא של רווח פרמננטי נטו נמוך בכ- 15% מרווחי שנת 2004. תוצאה זו מתקבלת לאחר ביטול אומדן הכנסות מימון שמקורן בעלית ערך ניירות ערך, לאחר הקטנת אחוז ההפרשה לחובות מסופקים על סמך ההנחה שהמשק חוזר למסלול של צמיחה נורמאלית ולאחר תיקון שיעורי המס. הרווח הפרמננטי איננו כולל רווחים מיוחדים כגון רווח ממימוש השקעת בנק הפועלים בבנק סיגנצ'ר שתגדיל מאד את רווחי הבנק בשנת 2005. מצד שני לא נלקחה בחשבון הפחתה אפשרית ברווח עקב הרפורמה המתוכננת בשוק ההון. הרווחיות הפרמננטית עקבית עם הערכת שווי מניות הבנקים בשוק ההון וקובעת למניות הבנקים מכפיל רווח יציג סביר.